הטיול שלנו באיטליה: מכתב רביעי ואחרון

ילדים אהובים

הנה מתקרב לו הטיול שלנו אל סיומו וזהו המכתב האחרון שנכתוב לכם ממנו.

עזבנו את פירנצה בשעת ערב והדרמנו אל מחוז טוסקנה. שביל צר הוביל אותנו אל בית חווה אדום יפהפה, בין כרמים ומטעי זיתים. קיבלנו חדר נעים ומרווח והלכנו לשתות משהו ליד האח הבוער בחדר האוכל.

למחרת בבוקר קמנו אל הנוף עוצר הנשימה של מחוז טוסקנה, שכפי שכבר כתבנו לכם ידוע ומפורסם כאחד המחוזות היפים בעולם. פני השטח מחורצים לגבעות ועמקים ועל פניהם, לאורכם ולרוחבם, פרושות שמיכות שמיכות של כרמים ומטעים, שדות ויערות. פה ושם ניתן לראות כפרים קטנטנים או בתי חווה  בודדים. כל הפרטים האלה מתלכדים לנופים יפים וציוריים כמו בגלויות, והעין פשוט אינה שובעת.

בדרך עצרנו בכפרים קטנים עם שמות ציוריים לא פחות, כמו גראבה אין קיאנטי, ראדה אין קיאנטי וקסטלינה אין קיאנטי (קיאנטי הוא שמו של תת מחוז בטוסקנה, שנודע ביינותיו המשובחים ובסמלו, הלוא הוא ה״גאלו נרו״, התרנגול השחור. כל עיירה קטנה כזו היא קסם מיוחד, עם רחובות עתיקים וסמטאות מתפתלות ורבות יופי. בכל עיירה יש מגדל שעון, שמצלצל בפעמוניו כל שעה עגולה.

לפנות ערב הגענו לסיינה, מעין אחות קטנה לפירנצה (עם קבוצת כדורסל ותיקה ומפוארת שהקפידה לקבל ממכבי בראש לפחות פעם-פעמיים בעונה).

גם העיר העתיקה של סיינה מוקפת חומה, וגם בתוכה יש דומו, מזכיר מאד את זה של פירנצה אבל קטן ממנו. עוד מפורסמת סיינה העתיקה בזכות הפיאצה דל קאמפו, שהיא מהכיכרות הגדולות באירופה של ימי הביניים. גדולה עד כדי כך, שפעמיים בשנה מתקיימים בה מירוצי סוסים (!).

עם ערב נפרדנו מסיינה היפה ושמנו פעמינו אל אחד המקומות היפים ביותר בהם ביקרנו, העיירה הימי-בניימית סן ג׳ימיג׳יאנו, שנשקפה אלינו כבר מרחוק הודות לסמל המסחרי שלה: לא פחות מארבעה עשר מגדלים (מתוך יותר משבעים שהיו בה בעבר). למה עיירה קטנה כל כך צריכה עשרות מגדלים? הדעות חלוקות. הסברה הראשונה שעולה היא כמובן מסיבות של הגנה על חומות העיר, אבל חלק ניכר מהמגדלים נמצאים בטבור העיר ולא קבועים בחומה המקיפה אותה. ייתכן, לכן, שהמגדלים נחשבו לסמל של יוקרה ומעמד, ולכן שאפה כל אחת מהמשפחות החשובות בעיר לבנות לעצמה כמה שיותר מהם. הסבר אחר קושר את המגדלים לגידולי הזעפרן של סן ג׳ימיג׳יאנו, ששימש לא רק למאכל אלא גם לצביעת בדים. הבדים היו נתלים מראש המגדלים הגבוהים לצורך צביעה וייבוש.

סן ג׳ימיג׳יאנו היא דוגמא מעולה לעיירה ימי ביניימית שנשתמרה שימור מלא וגמור. כשמסתובבים בה מרגישים כמו בתוך כמוסת זמן מבודדת. הכל נשאר בדיוק כמו שהיה, כולל באר המים בכיכר המרכזית. יש אמנם תשתית חשמל וטלפוניה אבל היא הותקנה כולה מתחת לאדמה כדי לא לפגוע במראה המקורי של העיירה. אגב, כל הצצה מהעיירה החוצה מספקת מנה נוספת מן הנופים המשכרים של טוסקנה.

לאחר שקיימנו את חובת הטעימה מה״ג׳לאטו די סן ג׳ימיניאנו״, שנחשבת לגלידה הטובה בעולם (!) נפרדנו בצער מהעיירה היפהפייה ושמנו את פעמינו אל אחד מיעדי החובה של חבל טוסקנה, העיר העתיקה של פיזה, אשר בסמוך לחומתה שוכנת הפיאצה די מיראקולי (כיכר הניסים) ואשר בטבורה של הפיאצה, ממש ליד הדומו המקומי, מתנוססת אחר כבוד אחת מפאשלות הבנייה המצליחות בהיסטוריה האנושית, הלוא היא מגדל פיזה, המגדל העקום המצליח בעולם.

האמת שמגדל פיזה יצא על העוקם כבר מתחילת בנייתו. ככה זה כשאתה מתעקש לבנות לדומו שהקמת מגדל פעמונים למרות שהקרקע בעיר שלך גבוהה רק בשני מטרים מעל פני הים ופשוט לא מתאימה לבניית מגדלים. ואכן, צרות הבנייה של המגדל לא פסקו אף לרגע, ובנייתו ארכה לא פחות ממאתיים (!!!) שנה. הייתם מאמינים? ואם זה לא מספיק, התברר שגם הקומות הנוספות לא הועילו ליישר את המגדל הסורר. עקום היה ועקום נשאר.

אבל, כמו בתעלולים היסטוריים אחרים, מה שהחל כפאשלה מהדהדת הלך והתגלה כברכה גדולה. כי מגדלי פעמונים הרי יש באיטליה כמו שטריימלים בבני ברק. כל עיירה מתהדרת בקתדרלה ובמגדל פעמונים תואם. אבל מגדל פעמונים עקום יש רק אחד. ולכן מאות המגדלים הישרים כפלס יכולים בעיקר להתקנא בחברם העקום מפיזה, שמושך אליו יותר תיירים ביום ממה שמושכים הם בשנה תמימה.

אגב, בקרב על פיזה במלחמת העולם השניה זיהו האמריקאים תצפית גרמנית במרומי המגדל וכבר זממו להפגיזו, אבל כמו בסיפור שכבר סיפרנו לכם על גשר פונטה ווקיו בפירנצה, גם כאן גבר שיקול השימור ההיסטורי על פני השיקול המבצעי והן נמנעו מכך. בעלות הברית הציבו את תותחיהן על גדת הארנו וכתשו את פיזה לאורך ולרוחב, אבל בכיכר הניסים לא נגעו, ומה רב המזל שכך עשו.

מפיזה הנעימה נסענו ללוקה, עיר עתיקה נוספת במערב טוסקנה, בעלת היסטוריה יהודית עשירה ומפוארת, אבל גשם עז גנז לנו את הסיור בסמטאותיה והבריח אותנו צפונה, אל מלון קטן ומתוק בפאתי מילאנו.

בבוקר היום האחרון עוד הספקנו לטייל לאורכו של ״פארקו נטורלה דל וואלה דל טיצינו״ מערבית למילאנו, ונהנינו מנופים שלא ראינו בטיול עד כה, נהרות רחבי מידה, שדות ירוקים מלוא העין ובקציהם שרשרת ענק של הרים מחודדים ומושלגים. והנה כבר נגלים לעינינו המטוסים הגדולים חונים במתחמיו הרחבים של שדה התעופה מלפנזה שליד מילאנו. על אחד מהם כתוב באותיות כתומות ומעוגלות ״איזי ג׳ט״ והוא ייקח אותנו הביתה, אליכם.

להתראות בקרוב, ילדים אהובים

מתגעגעים וכבר מצפים לראותכם,

מאתנו, קרן ואבא המטיילים בעולם