נֶהֱרַגְתִּי
לְיַד רְזֶ'ב/ אלכסנדר טברדובסקי
נֶהֱרַגְתִּי לְיַד רְזֶ'ב,
בְּבִצָּה לְלֹא שֵׁם,
בִּפְלֻגָּה ה', מִשְּׂמֹאל,
בְּגִיחָה אַכְזָרִית,
לֹא שָׁמַעְתִּי פִּיצוּץ,
לֹא רָאִיתִי הֶבְזֵק
כְּמוֹ מִצּוּק אַל תְּהוֹם,
בְּלִי תִּכְלָה, בְּלִי תַּחְתִּית.
וּבְכָל הָעוֹלָם,
עַד קֵץ כָּל הַיָּמִים,
לֹא כּוֹתֶפֶת, לֹא תָּג,
לֹא נוֹתְרוּ מִחוּלְצָתִּי.
אֲנִי, הֵיכָן שֶׁשֹּׁרָשִׁים עִוְּרִים
מְחַפְּשִׂים מָזוֹן בַּעֲלָטָה;
אֲנִי, הֵיכָן שֶׁבְּעָנָן אָבָק
נָעוֹת שִׁבֳּלִים עַל גִּבְעָה;
אֲנִי, הֵיכָן שֶׁתַּרְנְגוֹל קוֹרֵא
בֵּינוֹת לְטִלְלֵי זְרִיחָה;
אֲנִי, הֵיכָן שֶׁמְכוֹנִיוֹתֵיכֶם
מְפָלְחוֹת אֶת אֲוִיר הַכְּבִישִׁים;
הֵיכָן שֶׁגִּבְעוֹל אֶל גִּבְעוֹל,
טוֹוֵה נָהָר אֶת דְּשָׁאָיו
בַּמָּקוֹם בּוֹ אֲפִלּוּ אִמָּא
לֹא תָּבוֹא לָאַזְכָּרָה.