והיה כמובן המורה לעברית. הוא נתן לנו לכתוב חיבור "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול". אני ישבתי וחשבתי והתעצבנתי. לא ידעתי מה לכתוב.

אחר-כך כתבתי וכתבתי כאילו אחז אותי בולמוס. אני רוצה להיות גם עם שורשים וגם עם כנפיים, כתבתי. למה חייב אדם לוותר על השורשים אם ליבו חפץ בכנפיים?

השורשים מפסידים כל כך הרבה כשהם תקועים באדמה ואינם יכולים לרחף ולראות את נופו האדיר של העץ שהם חלק ממנו ואת היער הגדול שהעץ כולו הוא חלק ממנו.

והציפורים שעל העץ, שזכו ויש להן כנפיים, חסרות הן את האחיזה בקרקע. קיניהן תלויים בחסדיה של רוח סערה ובחוסנו של העץ שבסתר ענפיו הן חוסות.

כשאהיה גדול אני רוצה להיות אדם עם שורשים וכנפיים.

(אמנון שמוש, תמונות מבית הספר העממי)

יום שני, 13 בספטמבר 2021

אלול תשפ"א: הבלדה על דוד מנו

הַבָּלָדָה עַל דּוֹד שֶׁלִּי מֶנּוּ

שֶׁיָּדַע אֵיךְ לִגְנֹב תַּ'עֲנֵנוּ

 

כָּל מְבַקֵּר בִּסְלִיחוֹת סָ"ט יָעִיד כִּי

לִגְנֹב תַּ'עֲנֵנוּ זֶה קֶטַע דֵּי טְרִיקִי

עִם חַלּוֹן הִזְדַּמְּנוּת כֹּה עָדִין וּמְדֻיָּק

מִצְמַצְתָּ לְרֶגַע? כְּבַר פָּס וְחָמַק

אַךְ דּוֹד מֶנּוּ הִצְלִיחַ בְּלִי שׁוּם בְּעָיוֹת

לְתַזְמֵן אֶת הָעֵסֶק בְּנָנוֹ שְׁנִיּוֹת

כָּךְ הִשִּׂיג לְעַצְמוֹ בְּקַלּוּת כָּל עֲנֵנוּ

וְכֻלָּנוּ זוֹרְחִים "אֵיזֶה שָׁאקֶל דּוֹד מֶנּוּ"

אַךְ בְּסוֹף שְׁנַת תַּשְׁנַ"ג, הַיְשֵׁר מֵעֲפוּלָה

הִגִּיעַ אֵלֵינוּ מַר שֵׁם טוֹב בָּלוּלָה

עִם תִּזְמוּן קַטְלָנִי וְקוֹל אֶלֶף וָאט

בְּנָם שֶׁל סִירֶנָה וְרָפִי גִּינַת

אַחֲרֵי אַרְבַּע סְלִיחוֹת כְּבָר יָדַע כָּל דַּרְדַּק

בָּלּוּלָה מַשְׁאִיר לְדוֹד מֶנּוּ אָבָק

וְאַבָּא הִכְרִיז יְשִׁיבַת מִשְׁפָּחָה

לְהַחְזִיר אֵת הַדּוֹד אֶלֵי כֵּס הַמְּלוּכָה!


הִתְכַּנַּסְנוּ כֻּלָּנוּ אֵצֶל דּוֹד מַיְמוֹן

זוֹעֲמִים וּמְלֵאִים רַעֲיוֹנוֹת כְּרִמּוֹן

לְהַחְבִּיא מִיקְרוֹפוֹן בְּמִקְטֹרֶן שֶׁל מֶנּוּ

לְשַׁרְיֵן בְּחֻקָּה תָּ'קְדִימוּת לַעֲנֵנוּ

לְשַׁחֵד מִתְחַזְּנִים לְשַׁנּוֹת תַּ'מִקְצָב

לְהַטְמִין לְבָּלוּלָה נַפָּץ בַּמּוֹשָׁב

רַק הַקִינְג הַמֻּדָּח הִשְׁתַּתֵּק וְחִיֵּךְ

כְּאוֹמֵר, לֹא חָשׁוּב, כְּבָר מָצָאתִי לִי אֵיךְ


וּבַלַּיְלָה הַבָּא הִתְיַצֵּב נִכְחוֹ

פִרְגֵּן לְבָּלוּלָה לִגְנֹב כְּפִי כּוֹחוֹ

וְאָז רֶגַע לִפְנֵי "אֲדוֹן הַסְּלִיחוֹת"

רַעַם "עֲנֵנוּ, שׁוֹעֵה אֲנָחוֹת!"

בָּלוּלָה הָפַךְ לָבָן כְּמוֹ קִיר

אֵיךְ גּוֹנְבִים עֲנֵנוּ שֶׁאִישׁ לֹא מַכִּיר?

וְדּוֹד מֶנּוּ לוֹחֵשׁ לִי: זֶה פִּינָאטְס, יַא בָּאַבָּא

מִי הִמְצִיא אֶת "עֶזְרַת הַשְּׁבָטִים" אִם לֹא סַבָּא?


וְכָכָה כָּל לַיְלָה עֲנֵנוּ חָדָשׁ

"נוֹצַר גְּאוּלִים", "בּוֹנֶה הַמִּקְדָּשׁ"

"מִשְׁעָן נִדָּחִים", "צוֹפֵן יְשׁוּעָה"

כָּךְ עַד שֶׁבָּלוּלָה הִכְרִיז עַל כְּנִיעָה

וְהַשְּׁנַיִם הָפְכוּ זוּג יוֹנִים, רַב הוֹדוֹ

כֹּל כֻּלָּם פִרְגּוּנִים וְ"יַתְחִיל כְּבוֹדוֹ"

וְזוֹ הָיְתָה הַבָּלָדָה עַל דּוֹד שֶׁלִּי מֶנּוּ

שֶׁיָּדַע כְּמוֹ גָּדוֹל אֵיךְ לִגְנֹב תַּ'עֲנֵנוּ