ספיישל מפי עוללים V

נעמה: אבא, תכין לי שניצל בבקשה
אבא: רגע, אהוביק, אני מכין כאן בקבוק להלל
נעמה: אז אין בעיה. אני אכין לו את הבקבוק ואתה תכין לי שניצל
אבא: אמממממ... אני לא יודע. זה מטרנה ויש כאן עניין של מינונים
נעמה, בעיניה עלבון שאינו כלה עולמית: סליחה, אבא?? אולי אתה יודע מה אני עושה במחוננים כאילו?? אולי אני מכינה אוכל ל-ח-י-י-ד-ק-י-ם, כאילו?!? הא! מדבר איתי על מינונים...
אבא: [שתיקה רועמת]

יונתן וינון יושבים בסלון ומשחקים בקלפים של סופרגול.

ינון: יונתן, עדיין חסר לנו בערך חצי אלבום למלא
יונתן: ברור, מה אתה חושב? החברה של הקלפים עשתה אלבום ענקי כדי שאנשים יקנו כמה שיותר קלפים
ינון: נכון, היא רוצה שיקנו כמה שיותר קלפים, כדי שיהיה לה עוד ועוד כסף
יונתן: לא נכון, זה בכלל לא קשור לכסף. היא פשוט רוצה שיקנו כמה שיותר קלפים כדי שכמה שיותר ילדים ישחקו בהם ויחליפו אותם ביניהם וככה הם יכירו עוד ועוד ילדים חדשים ויהיו להם יותר חברים, מבין?
ינון: אמממממ... לא נראה לי

יונתן: איזה מזרון מעולה היה לי במלון. הוא ממש עשה לי פדיקור בגב!

אבא: ינוני, תחגור
ינון: לא רוצה
אבא: שאני אבין, אתה מתמרד נגדי עכשיו?
יונתן: ינון, אתה יודע מה אתה? אתה בן אהבת המרדות!

ינון: אבא! נעמה ויונתן סגרו את הדלת לחדר שלי מבפנים ולא נותנים לי להיכנס!!
אבא: תגיד להם שאם הם לא פותחים לך מיד הם יטעמו ממני מנה כזו שהם יראו כוכבים בעצם הצהריים.
ינון: נעמה ויונתן! אבא אמר שאם לא תפתחו לי מיד הוא... יביא לכם כוכבים... אהה... הוא... ייקח אתכם לכוכבים... אהה... רגע, לא, הוא יטעם לכם מנה מהכוכבים!!
נעמה ויונתן: הוא מהההה?
ינון: נו, בקיצור, ישר בצאת הכוכבים הוא כבר יקרע אתכם!

ינון ליונתן (בשבת משפחתית אחרי שגרמניה מחצה את ברזיל 7:1 בחצי גמר המונדיאל) : יוני, מה נתת לכל הבני דודים לכפכף אותך? מה אתה, ברזילאי?

מגיע לחופשה מהמילואים. יונתן, תוך כדי החיבוק, בודק במבטו את הנצרה של האם-16: ״אוקיי. הכל בסדר. הנשק במצב נינוח״

מתיישבים לצהריים בבית:
ינון (7): אבא, תזכור לבשל את הפתיתים *בלי* רוטב עגבניות הפעם
יונתן (10): למה בלי רוטב עגבניות?
ינון: כי אני לא אוהב
יונתן: אבל למה?
ינון: כי אני אוהב דברים פשוטים
יונתן: אבל הרוטב מוסיף
ינון: אני אוהב דברים פשוטים
יונתן: אבל תחשוב על זה ככה. כל דבר צריך שיוסיפו לו משהו. הנה, האדם נוצר מעפר אבל היו חייבים להוסיף לעפר משהו כדי שיהיה בנאדם. אם לא היו מוסיפים היה נשאר עפר וזהו
ינון: הפוך, יוני. אם אתה מוסיף דברים מיותרים לדברים הפשוטים אתה סתם מסבך אותם.
יונתן: נו, באמת. תסתכל סביבך. כל הדברים שיש בעולם מורכבים מכמה דברים יחד. אם היית משתמש רק ב"דברים הפשוטים" שלך לא היה לך כלום. לא מכונית ולא מחשב ולא טלוויזיה ולא כלום
ינון: מה הקשר? אני מדבר איתך על עיקרון ואתה מדבר איתי על מכשירים?
יונתן: עיקרון? מה יעזור לך עיקרון?
ינון: כי אתה בודק לפי הסוף ואני בודק לפי ההתחלה. תמיד צריך לבדוק לפי ההתחלה. אם אתה יכול להשאיר אותה ככה תשאיר אותה ככה. פשוטה. אם אתה חייב להוסיף - רק אז תוסיף. בשביל טלוויזיה ומחשב צריך להוסיף. בשביל פתיתים לא צריך. זה הכל.
יונתן: יאללה יאללה
ינון: דב קואלה
אבא: אני אכין שני סירים רק תמשיכו.

הלל (7): אבא, אולי תקנה לי חיה?
אבא: אבל רק אתמול הבאנו את סטואי ובריאן (דגי זהב). למיטב ידיעתי הם עדיין בחיים..
הלל: נכון, אבל יש חיה אחרת שאני ממש ממש רוצה
אבא: היא קלה לתפעול?
הלל: מאד! היא גם עושה שליחויות וכל מיני דברים
אבא: שליחויות?? אוווווו, עכשיו אנחנו מדברים!
הלל: אז אתה מבטיח לקנות?
אבא: אני מבטיח לבחון. איזו חיה אתה רוצה מתוקי?
הלל: נץ מחמד.

צוק איתן - יומן מילואים II

1.

מתישהו בקו הלכה לנו הגיטרה והתעורר צורך דחוף למצוא גיטרה מחלקתית חדשה למחלקת הרפואה. הרצנו קמפיין קטן בפייסבוק, הבטחנו פרסים שווים למשאיל וחיכינו.

עוד שיתוף ועוד שיתוף. בינתיים מסתיימת משימה בעשר בלילה והולכים לאכול פלאפל בקריית שמונה. לידנו סועדת משפחת כפיר הובלות. כפיר פונה מיד: רוצים משהו? צריכים משהו? רק תגידו! אני מביט בדנטס החוג"ד. הוא מביט בי חזרה. ללכת על זה? יאללה. תגיד כפיר, אני מגשש, אולי אתה מכיר מישהו עם גיטרה ישנה שנוכל להשאיל עד סוף הצו-שמונה?

פחות משעה אחרי כפיר חוזר עם גיטרה (״באמת סליחה על האיחור, אחי. פשוט חסר לה מיתר. הפכתי את כל העיר למצוא מיתר חדש אבל השעה כבר מאוחרת ולא מצאתי״). מהרכב המסחרי שלו, שנראה ומאויר כמו דגל ישראל ענקי, הוא שולף עוד שלושה ארגזים ענקיים מלאים מכל טוב הארץ, תרומת בני קריית שמונה. בלי מילה, בצניעות, בשפעה של אהבה ונתינה. קחו, אחים שלי. כל מחסורכם עלי.

"הכל נעשה בלב תמים וברצון עז לאחדות", כתב לי לאחר מכן משהודיתי לו שוב, "עם אחד בלב אחד".

2.

כולם מדברים על הזרוע הצבאית של חמאס, אבל אף אחד לא מדבר על הלהקות הצבאיות שלו, וזה בעיניי מצב קצת לא הוגן.

נגיד, ״תקוף תעשה ביגועים״. בכל מקום הוא הפך תוך שניה לדחקה, וזה בלי שאנשים העריכו בכלל את ההשקעה והמאמץ שהוקדשו לו.

לא אדבר על סולמות, כינורות ורבעי טונים כי אינני מוסיקאי, אבל המילים, המילים. אז כן, קציני חינוך וחווי״ה יקרים מלהקת גייסות הפגיון או צוות הווי מנהרות או ווטאבר, יש בישראל גם כאלה שהתרשמו מהעברית היפה, השירית משהו (״לחצוב להבות אש״; ״אבד עליו הכלח ונאלח״), שנתנו אל לבם את המטאפורות הנאות (״חייליו כעכברים בשדה יבש״) ואפילו הבחינו בסיפוק בשימוש המעניין והמדוד בז׳רגון הצבאי הציוני (״לחתור למגע״; ״תצרוב להם בתודעה״).

כן, יש מי שמוריד בפניכם את הכאפיה, או לכל הפחות את הבנדנה הירוקה. נכון, יש עוד מקום לשיפורים (״תדליק בלבה כמו קורים״, למשל, ודאי מהדהד יפה את נסראללה, אולם אינו מחזיק מים תחבירית. ״תצרוב להם בתודעה נס גדול״ סובל מצדו מכשל לוגי ברור, אלא אם כן התכוונתם כאן ל״נס״ בהוראת ״שלט״ או ״דגל״ ואז בכלל שאפו) אבל היי, היה כאן אתגר נאה ועמדתם בו בכבוד. זה לא שראינו את מירי אלוני מרביצה טקסטים על שוהדא ועל אל-ג'יש אל-מוחתללא אל-סהיוני בלהקת הנח״ל, כן?

תמשיכו להשתפר. יש מי שמעריך. ומי יתנני חיפושית זבל על קיר המנהרה שלכם כשאתם מתווכחים בלהט אם להשתמש ב ״אבד עליו הכלח״ המקראי אך מעודן משהו או שמא ב״ערבה חבוטה מהושענא רבה״ הבוטה אך מאוחר יותר.

3. 

שתיים בלילה, הפארק העירוני בכרמיאל. גדוד שיריון בתקן מלא, 450 איש, אחרי קו ארוך ומתיש, משתרעים על שק״שים לאורך ולרוחב הפארק ונופלים שדודים.

בשעות שקודם לכן אירחה אותנו עיריית כרמיאל למופת: פתחה בפנינו את היכל התרבות ואת מחסני הציוד שלה ואת הבריכה העירונית וכעת גם את הפארק. הכל ברוחב לב ובמאור פנים ובחיוך גדול.

אממה, עובד עירייה אחד נשאר כנראה מחוץ לסבב העדכונים. האחראי על הממטרות.

על הדשא הכרמיאלי הוגדר הלילה מחדש המונח הצה״לי הותיק ״הקפצה ברטוב״. לכוחותינו שלום.

צוק איתן - יומן מילואים

עם גיוסנו בצו שמונה, החלפנו את גדוד סופה של חטיבה 188. הטנקים שלנו, חדשים מהימ״ח, החליפו את הטנקים שלהם, שהיו פרושים לאורך כל גבולה הצפוני של ישראל, מהים עד החרמון. גדוד סופה עלה על מובילים וירד דרומה, לעזה.

כשעלינו לקו, החלפנו ציודים, חדרים ומפתחות עם תאג״ד סופה. חיבקנו את החובשים הצעירים, איחלנו להם בהצלחה וביקשנו מהם שישמרו על עצמם.

אבל ביום חמישי, ד' מנחם אב, פגעה מארת המלחמה במלוא עוזה ביחידה הקטנה, עשרה חובשים סך הכל. פצמ״ר נחת על מתחם תאג״ד סופה. שני חובשים נהרגו. שמונה נפצעו, חלקם קשה.

מעל ראשינו, במתחם התאג״ד שבמפקדת הגדוד בגבול הצפון, עוד התנוסס דגל תאג״ד סופה.

נעם רוזנטל ודניאל מרש. יהי זכרם ברוך.

מקס שטיינברג ז"ל. הר הרצל. כ"ה תמוז.

אין שלם מלב שבור.

ואין מוקף וחבוק וחבור ועטוף ונעתר אהבה מחייל בודד.

ומי כעמך ישראל.

ג'ורדן

אולי יותר מכל זו היתה המלחמה של החיילים הבודדים.

באפטר מהמילואים הלכנו לבקר את ג'ורדן, תלמידי מבולטימור. ילד שקט ונחבא אל הכלים, שהתייתם מאמו באותו זמן ונשא את כאבו בדומיה. מי היה מאמין שהילד העדין והמופנם הזה יהפוך לוחם בגדוד הבוקעים הראשון של גולני. מים שקטים חודרים עמוק.

בימים הראשונים של הלחימה חטף המבנה העזתי בו שהה עם חבריו טיל נ"ט. ג'ורדן אושפז בבילינסון בטיפול נמרץ. נועה רוקנה את מדפי הסופר כי חששה שאיש לא בא לבקר, אבל כשהגענו לחדרו כמעט לא נשאר לנו מקום לעמוד. ג'ורדן ישב עייף ומותש בין הררים של חבילות וממתקים ופרחים, מחובר כולו לצינורות, מחכה לאבא שתקוע בפריס כי דלתא החליטו להפסיק לטוס לכאן. הדיבור קשה עליו, אבל העברית כבר שגורה בפיו ושמץ עזות של גולנצ'יק כבר ניכר על ארשת פניו.

אחר כך, בלילה, קופץ לבקר את אבא ואמא בירושלים. בתחנת האוטובוס בהר הרצל שומעים בבירור רב את החזן הצבאי קורא "אל מלא רחמים" מעל עוד קבר פתוח. בחור חרדי שעומד לידי כובש מבטו בקרקע ואז קרב אלי, נוגע בכתפי ואומר לי "תצליחו".