ארז יצחק משתכן במיטה
שמולי ב"פנטהאוזים" - הדרגשים העליונים של המיטות התלת קומתיות בצוללת
(מסדרון השינה המבוטן).
לא פשוט בצוללת. השינה
בה חטופה, האור דולק כל הזמן כי תמיד מישהו יוצא לפעילות או חוזר ממנה. רעשים של
התארגנות והכנת/פריקת ציוד. לעתים מצטופפים כלבים של יחידות מיוחדות יחד איתנו
במסדרון הצר. טרטורי החמ"ל הסמוך לא מוסיפים לפסטורליה והכל צפוף ודחוס
ומחניק גם ככה.
שכנים טובים בצוללת זה
מאסט, ואני שמח שמחה רבה בשכן החדש שלי - חייכן ושקט ומאיר פנים.
אבל שעון הגורל מתקתק
במהירות מעל לראשינו, ואיש אינו רואהו ואיש לא שומעו. ובשבת שמשית אחת של סתיו
יפול ארז בעמדתו על כסא הטען-קשר בהתקפת מוצב.
רס"ן אורי גולדפרב
סותם עם פלסטלינה ששלח לקנות בטבריה את החורים שקדחו הפגזים הסוריים בטנקים של
חטיבה 188, עובר על הסתימות עם צבע ואז מניח ידו על שכמם של אנשי הצוותים החדשים
ומשדל אותם בנועם לעלות על הכלים ולהצטרף למשימה הבאה.
אריה אברמזון יושב מולי
אצל השולחן בפאתי בית הכנסת של בה"ד עשר, הקלצ'ניקוב המצוחצח שלו שעון כנגד ה-M16 הגנרי והנכלם שלי. אנו
מקפלים את תפילינו בתנועות איטיות ומפטפטים על פלאי החווה האקולוגית שיקים על צלע
ההר שלו בגליל; גונבים עוד כמה דקות של רוגע לפני תחילת הלו"ז הצפוף.
כשנה וחצי לאחר מכן,
שקט ונחוש וכביר כח, יעלה באש השמימה באנצאריה יחד עם עשרה מחבריו לפלגת השייטת.
אבנר חזי מנסה בחיוך
נדיב ללמד אותי להיות החייל שלעולם לא אהיה: איך להתארגן על ציוד, איך להתקמבן כמו
שצריך, איך לדגם את אפוד החובשים, איך לקחת הכל בקלות כמוהו, איך לחמוק באלגנטיות
מתיזוזים, איך להירדם בטלטולית. "הנה תראה, מאד פשוט. כל הסוד הוא לארגן
לעצמך ריפוד טוב", הוא צוחק, כורה לעצמו שוחה בתוך ערימת הציודים שמאחורה
ורגע אחרי כבר נרדם כמו תינוק.
קצת יותר מחצי שנה לאחר
מכן יפול מפגיעת טיל נ"ט בשיירתו, בדרך לבופור.
חזי שגב יושב במיון
בצפת עם בנו נמרוד שהתייבש בשטחי ההיערכות בכניסה ללבנון ושומע ממנו בפרוטרוט כיצד
ייפגע הטנק שלו וכיצד ייהרג בקרב.
ולבו, לב אב, הומה אל
בנו "ברח, כבה את הטלפון, היעלם". אבל זרועותיו מחבקות ופיו מנשק וממלמל
מילות פרידה. ונמרוד משתחרר מהמיון, עולה על הטנק, נכנס ללבנון ולא שב.
גדי עזרא רוקד במרכז
המעגל (תמיד עם מישהו על כתפיו). גדי במרכז בית המדרש, במרכז השיעור שלו, במרכז
ההתנדבות והעשייה החברתית בישיבה, במרכז של כל דבר בעצם. גוש אנרגיה בלתי מתכלה,
מתנחשל, צוהל, מאיר, נוכח. ראשון לכל אתגר ולכל משימה. גם למשימת החילוץ ההיא בקרב
בג'נין.
קצוות שיער הזהב
הארוך-ארוך של שירי נגארי חרוכות מאש הפיצוץ בקו 32א.
קוֹל יָפֶה הָיָה לוֹ,
כתבה כמה זמן קודם לכן
קוֹל יָפֶה הָיָה לוֹ,
לַמְחַבֵּל שֶׁלִּי, לִפְנֵי שֶׁפּוֹצֵץ לִי אֶת הָאוֹטוֹבּוּס
אֲבָל אִי אֶפְשָׁר
הָיָה לְהַעֲלִיב אוֹתוֹ / לִפְגֹּעַ בְּרִגְשׁוֹת הַמִּעוּט שֶׁלּוֹ
וְיָדַעְתִּי הַכֹּל
מֵרֹאשׁ / וְשָׁמַעְתִּי אֶת כָּל הַתְּגוּבוֹת
אָהַבְתִּי לְפֶתַע אֶת
הָאֲנָשִׁים סְבִיבִי, שֶׁהָיוּ שֻׁתָּפִים לַגּוֹרָל הַזֶּה / כָּאַב מַה
שֶּׁהִפְסַדְנוּ
אֲבָל לֹא יָכֹלְתִּי /
יִקְרֶה מַה שֶּׁיִּקְרֶה...
