היו לוחמים ששריר הפחד כלל לא עבד אצלם מלכתחילה. אחרים
פחדו אך להט הקרב ודבק הרעות הדפו את פחדם לאחור והם הסתערו קדימה. היו גם כאלה
שנכנעו לו. קצינים שצצו פתאום ביחידותיהם רק לאחר שנגמרו הקרבות; טנקים כשירים
שהסתובבו על עקבותיהם באמצע הסתערות באמתלה של פינוי פצועים; פליטי קרבות שהיו
מיועדים לשיבוץ מחדש בטנקים שתוקנו וכשכרזו את מקצוע הטנק שלהם השפילו עיניים אל
הקרקע ולא ענו.
והיו גם הגיבורים האמיתיים, אותם שנצרבו בתופת הקרב,
נפגעו, נסוגו אל העורף שמחוץ למלחמה להתארגנות מחדש ואז אזרו אומץ, התגברו על הפחד
ועלו שוב, על כלים אחרים, היישר אל האש המשתוללת בטבור המערכה.
אנדרטת חטיבה 679 (בתמונה) נמצאת למרגלות תל שיפון.
צריח טנק סורי על גבי במת בזלת שחורה. אל התותח שלו, הפונה אל על, מחוברות פלטות
גחון של שוט הנפרשות ככנפי ציפור. שבעים וחמישה לוחמים איבדה החטיבה במערכה הכבדה
אליה הוטלה. על גבי טנקים מיושנים, עם בעיות קשר, בלי תיאום כוונות, בלי מספיק
תחמושת, מול אויב עדיף פי כמה וכמה בכמות ובציוד, אבל עם דבקות במשימה ועזות נפש
ושאר רוח שאין לתארן במילים - בלמה החטיבה, שכם אל שכם עם חטיבה 179 ויחידות
מילואים נוספות, את המאמץ הסורי האדיר במרכז הגולן.
שבעים וחמישה חללים. כדי לא לאבד משמעות נוכח מספרים
כאלה, הנפש נוטה לחפש את הסיפור הבודד. כולם אהובים, כולם גיבורים, מנשרים קלו
ומאריות גברו, קצינים וחיילים, חלקם מעוטרי אותות וצל"שים. אבל הסיפור הבודד
שלי הוא של אברהם פולק, טען קשר בטנק מ"פ מגדוד 93 של החטיבה. מורה ומחנך
מנתניה, נשוי טרי ואב לילדה קטנה.
בבוקר היום השני למלחמה נתקל גדוד 93 ראש בראש בכוחות
הסוריים העדיפים בכמות ובעמדות במרחב נפח. הטנקים נדלקו בזה אחר זה. עד מהרה הושבת
גם הטנק של פולק. בפריקה מהטנק נהרג חברו לצוות, הנהג יוסי עזריה, מאש נק"ל
אל מול עיניו. שלושת הטנקיסטים עלו רגלית על ציר הנפט, פגשו שם את החפ"ק של
רפול וצוותו למשימת פינוי פצועים לאחור. בלילה הגיעו עם הפצועים לראש פינה, פינו אותם
וחזרו לימ"ח להתארגנות על כלים חדשים. בנקודה ההיא חווה פולק שבירה רגעית, אך
בעידודו של המ"פ אזר כוח ותעצומות והחליט לשוב ולעלות בבוקר עם מפקדו אל הרמה
הבוערת.
ביום הרביעי למלחמה, כשהכוח תפס עמדות על ציר הנפט מול
סינדיאנה לכיוון מזרח, ירד הטנק של פולק לתדלוק בחורשה סמוכה. קת"ק סורי זיהה
כנראה את עמדת התדלוק וטיווח אותה. בהפגזה הקטלנית שירדה על החורשה נפל פולק יחד
עם חמישה מחבריו לגדוד.
אברהם פולק היה בן 26 בנופלו. הוא הותיר אחריו הורים
ואחות, אישה וילדה קטנה.
כִּי רֵעוּת שֶׁכָּזֹאת לְעוֹלָם, לֹא תִּתֵּן אֶת
לִבֵּנוּ לִשְׁכֹּחַ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה