הטיול שלנו באיטליה: מכתב שני בסדרה

ילדים אהובים,

הטיול שלנו ממשיך ביעף ויש לנו כל כך הרבה דברים לספר לכם.

כפי שכבר כתבנו, עזבנו את וורונה היפה עם הנהר הגדול שעובר בה ועם הקרנבל המרהיב שצעד וצעד בתוכה ולא נגמר, ושמנו את פעמינו מזרחה, אל אחת הערים היפות והמיוחדות באיטליה ובעולם כולו: ונציה.

ונציה נוסדה בעצם על קבוצה של מאות מאות איים קטנטנים (בעברית קבוצה כזו נקראת ארכיפלג). לפעמים לא היה מספיק מקום לבנות על האיים עצמם, והונציאנים פשוט תקעו יסודות בקרקע הים ובנו על המים. התוצאה היא עיר שלמה, שבמקום רחובות יש בה תעלות מים.

תארו לעצמכם שכל בוקר הייתם יוצאים מהבית ישר אל המים, עולים על סירה ונוסעים, לבית הספר, למכולת, לסידורים, לחברים. נשמע דמיוני, נכון? אבל כך חיים בונציה. גם מכוניות המשטרה והאמבולנסים והמוניות - כולם בעצם סירות! יש גם סירות עץ שחורות ומחודדות, רבות מהן עם מושבים מוזהבים ומפוארים. לסירות האלה קוראים ״גונדולות״ ושייטים מיומנים, הגונדוליירים, משיטים אותן בין כל כלי השיט שבתעלות. לגונדוליירים יש חולצות מפוספסות וכובעי קש, ואם מבקשים יפה הם גם שרים סרנדות איטלקיות בקול בריטון עמוק תוך כדי שהם מנווטים את הגונדולה. 

מעל כל התעלות נמתחים גשרים וגשרונים בלי קץ. גשרי ענק מעל התעלה הגדולה (קאנאל גראנדה) וגשרונים קטנים ומקסימים מעל לתעלות הקטנות.

חוץ מתעלות המים המיוחדות, ונציה מתהדרת גם בבתים יפהפיים, והשילוב בין השניים הוא עוצר נשימה. וכשמטיילים בונציה בלילה נוספת לכל היופי וההדר גם תאורה מיוחדת שמעצימה אותם עוד יותר. 

ואם לא די בכל אלה, התמזל מזלנו להגיע לונציה בדיוק בזמן קרנבל התחפושות השנתי שלה, שאנשים באיטליה ובעולם כולו מחכים לו כל השנה. כבר כתבנו כמה ברי מזל אנחנו בטיול הזה?

קרנבל התחפושות של ונציה הוא עתיק מאד. אומרים שמקורו בעובדה שונציה היתה בעבר מעין עיר מקלט, ועשירי איטליה היו באים אליה להתהולל. כדי שלא יזהו אותם הם נהגו לשים מסכות מסוגים שונים ומשם השתמרה המסורת עד ימינו. 

מאות רבות של אנשים מכינים במשך השנה כולה תחפושות מושקעות ומפוארות, ואז באים לקרנבל בונציה להשוויץ בתחפושות שהכינו. קשה לתאר במילים את יופיין וצבעוניותן של התחפושות. על רבות מהן ניכרת ההשקעה של שעות על גבי שעות בתפירה ובאביזרים. קצת מהן תוכלו לראות בתמונות.

בקצה הדרומי של ונציה ישנה כיכר ענקית בשם כיכר סן מרקו ולשם באים כולם: המחופשים להשוויץ בתחפושותיהם ושאר האנשים (כמונו) להביט ולצלם. על גשר ענק לרוחב הכיכר עומדים חבר השופטים (כולם, אין צורך לומר, מחופשים) ובוחנים את האנשים המחופשים שבאו להתחרות על תואר ״התחפושת היפה בפסטיבל״. בכל פעם עולים שני מועמדים ומתחרים ראש בראש. אחד מקבל מטקה אדומה והשני מטקה ירוקה. לחבר השופטים יש מטקות בשני הצבעים, וכשהמנחה מכריזה ״ווטאטה!!״ (״הצביעו!!״) הם מצביעים לפי הצבעים. אם רוב השופטים הצביעו אדום, המנחה מכריזה ״רוסו!!!!״ והמועמד האדום מנצח. ואם רובם הצביעו ירוק, מכריזה המנחה ״וורדה!!!!״ והמועמד הירוק מנצח.

כך זה המשיך עד לגמר, בו זכו זוג צעיר בתחפושת מרהיבה של צייד ומטרוניתא. 

למען האמת יכולנו להישאר בונציה המעטירה עוד שבוע לפחות, אבל הדרך כבר קוראת לנו והפיג׳ו השחורה שלנו כבר מתגלגלת לה בצייתנות דרומה בארץ המגף, לפירנצה, עיר שהיא בעצם מוזיאון אחד ענק ליצירות אמנות שיופיין מרהיב עין. על פירנצה, על הביקור בבית הכנסת הגדול שלה (שריגש אותנו מאד) ועל חבל הארץ היפהפה טוסקנה, שפירנצה היא עיר הבירה שלו, נכתוב במכתב הבא.

עד אז,

מתגעגעים אליכם מאד וחושבים עליכם המון,

נשיקות מאתנו

קרן ואבא המטיילים בעולם