שמיל

המקום:

רכבי המתגלגל בין טבריה לצומת כפר נחום

משתתפים:

עבדכם הנאמן - נהג ואנתרופולוג חובב.
שמואל חיים ("קרא לי שמיל"). שרידי מבטא אמריקאי. זקן עד לפופיק. עולה ביציאה הצפונית מהעיר.

לבוש:

עבדכם - קז'ואל.
שמואל חיים - מכנסיים לבנים. חולצה לבנה עם הדפס ננח. צמיד ננח על כל יד. כיפת ננח. כיסוי שעון ננח. שרשרת ננח עם תליון ננח. סיכת ננח לקינוח. נדמה לי שהקונספט ברור.

מטרה כללית:

שמיל בדרך מטבריה לקבר האר"י לכבוד היארצייט שחל אמש

מטרת משנה:

לטבול במקווה האר"י

מטרת על:

לכתוב גרפיטי של ננח במתחם הקבר

היסטוריה:

״כבר כמה פעמים כתבתי ומחקו, אבל הם רק חושבים שמחקו. זה נכנס בפנים, בתוך האבנים. אי אפשר למחוק את זה. יותר מזה, אם נגעת בזה, אפילו כדי למחוק, כבר נדבקת בעצמך. אם אותך זה לא יהפוך לננח - את הבן שלך כבר יהפוך בטוח

הרב ברלנד:
שמיל נאנח. ״איזה חילול השם. ועוד המשיך להסתובב בכל העולם. מה כולם חושבים עלינו עכשיו?״

אני מצטט לו טרמפיסט עבר שלי אשר טען לחפותו של הרב (ש״בסך הכל קיבל על עצמו ביזיונות כדי לבטל גזירה איומה ונוראה שנגזרה על עם ישראל״). שמיל נאנח בצער של אמת. תראה מה זה סיטרא אחרא, הוא אומר.

אומן אומן ראש השנה:

״ברור שאני נוסע. אני עוד לא יודע איך כי הכרטיס אשראי שלי קצת ברוגז איתי על הנסיעות הקודמות״. שמיל מוציא מארנק הננח כרטיס אשראי חבוט ומרוט ובא עמו בדברים. ״צדיק, אתה יודע שאני חייב ללכת לרבינו כל כמה זמן. נכון שחזרתי רק בשבוע שעבר אבל זה כמו חמצן. אפשר לחיות בלי חמצן?
כרטיס האשראי מצדו שותק. שמיל נאנח. ״הוא עוד לא מבין, אבל אני עובד על זה״

נ נח נחמ נחמן מאומן:

שמיל מוציא עותק של ההייליגע צעטעלע מהפאוץ׳ ננח שלו. זיוף? הוא מזדעזע כשאני מעלה את הסברה על הסלונימער שחמד לצון עם ישראל בער אודסער והטמין לו את הפתק בין דפי הספר. תגיד לי אתה, איך דבר כזה יכול להיות זיוף? הרי זה בדיוק השיר הפשוט של הגאולה שנזכר בזוהר הקדוש. אתה לא מרגיש את זה?
הוא מתחיל לקרוא את הנ-נח-נחמן ואחרי כל הברה צוחק צחוק עמוק ומתגלגל. רגע, אני אומר לו, מופתע. את זה לא הכרתי. יש עניין לצחוק אחרי כל הברה? שמיל נעלב. מה פתאום ענין? אנחנו הננחים בני חורין אמיתיים. אלא מה, אם היית מבין את האור שטמון פה גם אתה היית צוחק איתי, מהאושר.

צומת כפר נחום:

בחוץ חום אוגוסט ואני מאחל לשמיל שרבי נחמן יזמן לו טרמפ מהיר לצפת. מה אתה דואג, הוא צוחק, אני לאר״י ז״ל אגיע היום. או ברכב או ברגל. יודע שפעם עליתי אליו ברגל מטבריה? היה חם כמו היום לפחות ובאמצע העליות חשבתי שאני מת. נשכבתי על ספסל של תחנת אוטובוס, קראתי את ההייליגע צעטעלע בקול רם ועם כל הצחוקים והכוונות ורבי נחמן מצדו נענה לי והצמיח לי כנפיים. עפתי חצי הר ויכולתי גם להמשיך עד למקווה האר״י אבל בסוף החלטתי לנחות בראש פינה. לאר״י ז״ל חייבים לעלות ברגל.