ספיישל "בשם אומרם"

"אתה יודע, קניתי את הדירה שלי ב-84' מעמידר בחמש עשרה אלף שקל כי שיפצתי אותה אז נתנו לי. האמת שהיה גם פרוייקט חדש כמה שנים לפני זה שעלה שבעת אלפים לירות אבל למי היה אז שבעת אלפים לירות? (איש מבוגר בסופר, פונה אלי לפתע ליד הארגזים של הקוקה-קולה. לפני המשפט הזה לא החלפנו מילה  מימינו).

"בר מינן, מאיפה בא זה?" (הרב שלום כהן ממועצת החכמים של ש"ס מפליא לנסח טיעון לוגי רהוט, סדור וקוהרנטי, דוגמא ומופת של דיבייט קלאסי בסגנון לינקולן-דאגלס, כנגד הרב חיים אמסלם ומשנתו).

  

ת' היא בחורה ערכית המקפידה במצוות קלה כבחמורה. היא מצאה אתגר שבאמצעותו היא יכולה לתרום לעם ישראל. ת' קידשה שם שמים ברבים בצניעותה, בחיוכה ובמעורבותה החברתית. עם ישראל הרוויח את ת', נווטת יראת שמים שדרכיה דרכי נועם. אנו מצדנו השתדלנו ללוות את ת' בדרכה שלה: "חנוך לנער על פי דרכו". ואסיים בברכה מתוך המדרש: "זאת קומתך דמתה לתמר - אלו ישראל שמכוונים לבם לאביהם שבשמים כתמר" (הרב מאיר נהוראי כותב לתלמידתו, שסיימה קורס טיס כנווטת קרב, ועל הדרך מפליא לדרוש בהלכות בטחון שדה, אתר ynet).

פעם פינינו שתי חיילות, אחת שהתייבשה ועוד חברה שליוותה אותה. לזאת שהתייבשה הכנסנו אינפוזיה. על שקית עירוי אחת כתבנו תות ועל השניה ענבים ושאלנו אותה איזה היא רוצה.

המתייבשת (בשיא ההתלהבות): מה באמת?? אפשר לבחור?? אז שים לי ענבים.
החברה: תגידי, את סתומה? זה דרך הוריד. ממילא לא תרגישי ת׳טעם. (בן-קודקוד, הפראמדיק שלנו. בדיחות של חובשים, אימון תאג״ד 2013)

לקוחה לפניי בתור, לקופאית בסופר: תראי, קניתי קופסה של ארטיקים, אבל אני עוצרת אחר כך בשוק לכמה זמן. מה את אומרת, לקחת? אני פוחדת שיימס לי.

קופאית: אז קחי בטעם אפרסק.
לקוחה: לא, אבל אני פוחדת שיימס לי
קופאית: אז קחי בטעם וניל
לקוחה, לא, אבל אולי יימס לי
קופאית: אז קחי בטעם בננה
לקוחה: יימס אבל
קופאית: תות, אולי?
אני (אחרי חמש דקות, לקופאית): אממממ, סליחה, נראה לי שהיא מתכוונת שיימס לה, לא שיימאס לה
...פאוזה מהורהרת בשני צידי המתרס...
קופאית: נו, אז שתיקח בטעם אפרסק

  

טרמפיסט, חסיד ברסלב: שמעת על הרב שלי, הרב ברלנד?

אני: בטח שמעתי, במדור הפלילים.
הברסלבער: פלילים?
אני: כן, הוא היה מבוקש לחקירה בגלל חשד למעשים מגונים אז הוא ברח מהארץ ולא מתכוון לחזור.
הברסלבער: אוווו, זה? לא, זה ממש לא ככה...
אני: אז איך זה?
הברסלבער: או, אז אני אסביר לך. ממש לא מזמן נגזרה על עם ישראל גזירה איומה ונוראה.
אני: איזו?
הברסלבער: אנחנו לא יודעים. רק הגדוילים יודעים. בקיצור, כדי לכפר עליה, הבבא אלעזר התנדב לבחור בחרב, הרב ברלנד - בבזיונות והרב קוק מטבריה - בגלות.
אני: טוב, זה מסביר את הבזיונות. אבל למה הרב ברלנד נשאר בחו״ל ולא חוזר? להתבזות אפשר גם בארץ, לא?
הברסלבער: אה, זה? פשוט הרב קוק היה חולה מדי בשביל לקחת את הגלות, אז חוץ מהבזיונות הרב ברלנד הסכים לקחת גם את הגלות במקומו.
אני: תשמע, זה באמת מסביר הכל
הברסלבער: רואה? אמרתי לך!

אמריקאי בצפת א': You know something? Tefilin is actually a representation of the connection of the three elements in modern life - the physical, the intellectual, and the emotional
אמריקאי בצפת ב': Right, bro! it's like going to my Rabbi right after the gym and then immediately meet my girlfriend!

חב"דניק בצפת (לעובר אורח חילוני): אדוני רוצה להניח תפילין?
החילוני: אדוני רוצה להניח מדים?
החב"דניק: אבל אני עוד לא בן שמונה עשרה...
החילוני: אז אני עוד לא בן שלוש עשרה

*שתי השיחות האחרונות מתוך עמוד הפייסבוק המצוין של דויד פרץ: "משפטים שאנשים אומרים".