אבא, אתה יודע כבר כמה שנים אני מחכה לראש השנה? (יונתן, לפני השינה).
יונתן: איזה כיף לנעמה שקוראים לה נעמה מרים. הלוואי שגם לי היו קוראים יונתן מרים.
אבא: למה?
יונתן: מה, גם אני רוצה שיקראו תוף על שמי!
נעמה: אבא, זוכר את מה שסיכמנו לפני חמש דקות? אז החלטתי לבטל את הסיכום.
אבא: מהההההה? מה זה פה? בלי חרטות!
נעמה: למה בלי חרטות? חרטות הופכות את העולם למקום טוב יותר.
יונתן: אבא, מאיפה זורם הדלק לרכב?
אבא: מהמשאבה. הנה, תרגיש את הדלק זורם בצינור.
יונתן: אהה, ומתחת למשאבה יש בריכות ענקיות של דלק שה' מזרים לשם במיוחד בשבילנו!
אבא: באמת? אז למה בעצם אנחנו צריכים לשלם כל כך הרבה?
יונתן: ומה אתה חושב, שהמשאבה זה בחינם?
נעמה: אבא, תקנה לי בסופר שוקולד אבעבועות (שוקולד אוורירי).
אבא: בסדר גמור.
נעמה: אה, וגם אל תקנה בשר, או יין, בשלושת השבועות הקרובים.
אבא: מהההה? למה?
נעמה: האוגר שלנו בכיתה מת היום. אני במנהגי אבלות.
יונתן: אבא, למה נתת לינון מהממתק שלי?
אבא: איזו שאלה? כי אני אוהב אותו.
יונתן (בבוז): אוהב אותו... פחחחח
אבא: בטח אוהב אותו. הוא הבן שלי. אני הולדתי אותו.
נעמה: לא אתה ילדת אותו. אמא ילדה אותו. למרות שלפעמים באמת היה אפשר להתבלבל...
אמא: ילדים, רואים כמה שהבית נקי? בבקשה שימו לב.
יונתן: וואו, אמא, נכון! מי ניקה?
אמא: נו, מי ניקה? הגמדים.
יונתן (צוחק): לא, לא הגמדים.
אמא: אז אולי פיה היתה פה בלילה?
יונתן: לא, אמא. אני לא מאמין בפיות. זה כנראה הגמדים.
יונתן: אבא, אני מצטער שלא התנהגתי כל כך יפה הבוקר.
אבא: זה בסדר, מתוקי.
יונתן: אתה חייב להבין, זה פשוט שעדיין הייתי שיכור לגמרי מהמיץ ענבים של ההבדלה.
יונתן (בשיחה לאמא בחו"ל): E-ma, when are you coming back? I really miss your iPhone…
אוףףףףף, אלה לא החיים שעליהם חלמתי (יונתן מתמרד נגד המשימה לחגור את ינון ברכב).
לרגע לא יכולתי להאמין שהילדים הכ"כ קטנים שלך מסוגלים להריץ כאלה קטעים, ואז נזכרתי מי שני האנשים שחתומים עליהם במשרד הפנים...
השבמחקמתוקים להפליא! פעם הבאה שאני בגולן אקפוץ לבקר.
מדהימים!!!
השבמחקלא נורמלי!! ננסים על גבי ענקים.
השבמחק