ספיישל "מפי עוללים"

אבא, אתה יודע כבר כמה שנים אני מחכה לראש השנה? (יונתן, לפני השינה).

יונתן: איזה כיף לנעמה שקוראים לה נעמה מרים. הלוואי שגם לי היו קוראים יונתן מרים.
אבא: למה?
יונתן: מה, גם אני רוצה שיקראו תוף על שמי!

נעמה: אבא, זוכר את מה שסיכמנו לפני חמש דקות? אז החלטתי לבטל את הסיכום.
אבא: מהההההה? מה זה פה? בלי חרטות!
נעמה: למה בלי חרטות? חרטות הופכות את העולם למקום טוב יותר.

יונתן: אבא, מאיפה זורם הדלק לרכב?
אבא: מהמשאבה. הנה, תרגיש את הדלק זורם בצינור.
יונתן: אהה, ומתחת למשאבה יש בריכות ענקיות של דלק שה' מזרים לשם במיוחד בשבילנו!
אבא: באמת? אז למה בעצם אנחנו צריכים לשלם כל כך הרבה?
יונתן: ומה אתה חושב, שהמשאבה זה בחינם?

נעמה: אבא, תקנה לי בסופר שוקולד אבעבועות (שוקולד אוורירי).
אבא: בסדר גמור.
נעמה: אה, וגם אל תקנה בשר, או יין, בשלושת השבועות הקרובים.
אבא: מהההה? למה?
נעמה: האוגר שלנו בכיתה מת היום. אני במנהגי אבלות.

יונתן: אבא, למה נתת לינון מהממתק שלי?
אבא: איזו שאלה? כי אני אוהב אותו.
יונתן (בבוז): אוהב אותו... פחחחח
אבא: בטח אוהב אותו. הוא הבן שלי. אני הולדתי אותו.
נעמה: לא אתה ילדת אותו. אמא ילדה אותו. למרות שלפעמים באמת היה אפשר להתבלבל...

אמא: ילדים, רואים כמה שהבית נקי? בבקשה שימו לב.
יונתן: וואו, אמא, נכון! מי ניקה?
אמא: נו, מי ניקה? הגמדים.
יונתן (צוחק): לא, לא הגמדים.
אמא: אז אולי פיה היתה פה בלילה?
יונתן: לא, אמא. אני לא מאמין בפיות. זה כנראה הגמדים.

יונתן: אבא, אני מצטער שלא התנהגתי כל כך יפה הבוקר.
אבא: זה בסדר, מתוקי.
יונתן: אתה חייב להבין, זה פשוט שעדיין הייתי שיכור לגמרי מהמיץ ענבים של ההבדלה.

יונתן (בשיחה לאמא בחו"ל): E-ma, when are you coming back? I really miss your iPhone…

אוףףףףף, אלה לא החיים שעליהם חלמתי (יונתן מתמרד נגד המשימה לחגור את ינון ברכב).