בוא הביתה, איש ציפור (חלק שלישי ואחרון)

מסע אמריקאי 2009-2011. חלקי רגעים, רסיסי דמויות, שברי משפטים. חלק שלישי (ואחרון).

יודעים למה היהודים אף פעם לא הצביעו בוש? כי בפעם האחרונה ששיח אמר ליהודים מה לעשות זה נגמר בלהתבחבש ארבעים שנה במדבר (הרב יוסי, שליח חב"ד בנוקסוויל, טנסי, ליל הסדר תשע"א).

כומר רב ושייח נקלעו חורף אחד לאיזה ג'ונגל בדרום אמריקה. מפה לשם תפסה אותם חבורה של מורדים שהחליטה להוציא את שלושתם להורג. בנוהל הרגיל, קיבל כל נידון אומלל הזדמנות לבקש משאלה אחרונה לפני גזר הדין.
הכומר מבקש בקבוק יין, ומקבל.
השייח מבקש כמה סיגריות טובות, ומקבל.
הרב מבקש תותים.
תותים?!, אומרים לו, אבל עכשיו חורף. אין תותים.
טוב, אמר הרב, אז אני אחכה. (הרב יוסי, שם, שם).

אנשים יקרים, תעשו טובה. הוציאו את הארנק שלכם ושלפו שניים שלושה דולרים. הוצאתם? יופי. עכשיו שימו אותם בצד, שיהיה לכם לקפה או משהו, ואז קחו את כל שאר הכסף שנמצא שם ושימו אותו בדלי שלנו (הסקסופוניסט מלהקת כלי הנשיפה בג'קסון סקוור, ניו אורלינס).

"מה אני אגיד לך, מאן... הטיאנה הזאת דפקה אותי עד העצם, מאן" (מבקר אפרו-אמריקאי שעמד מאחוריי בתור בדיסניוורלד מבכה מרה באוזניי את בריאתה של חלוצת הנסיכות השחורות בסרטי דיסני, הנסיכה טיאנה מ"הנסיכה והצפרדע", שלראשונה בהיסטוריה פתחה גם בפני בתו וחברותיה את האופציה הקסומה "בואי להיראות כמו נסיכה מהאגדות בעזרת צוות האיפור והטיפוח ה-מ-א-מ-ם שלנו תמורת 400 דולר בלבד!").

סליחהההההה????? תסלח לי מאד, אדוני, אבל פה זה קנדה, אם במקרה לא אכפת לך (הזבנית הפגועה-עד-עמקי-נשמתה בסֶבֶן אִילֶבֶן, ניאגרה פולז, קנדה, לאחר שכותב שורות אלה בא להתלונן על כך שהכספומט המקומי התחכם להוציא לו דולרים קנדיים במקום אמריקאיים).

רבי וכומר יושבים לפני כנסיית ענק במקסיקו-סיטי ואוספים נדבות. כשיוצאים אלפי המאמינים מהכנסיה חולפים כולם על פני הרבי ומזעיפים פנים, ואז מוציאים את הארנק ומעניקים במופגן נדבה נאה לכומר שלידו. תשמע, אמר בסוף איש נחמד אחד לרבי, זו ארץ נוצרית פה, ולידך יושב כומר. אין לך הרי צ'אנס לקבל פה אפילו סנט אחד. למה שלא תנסה את מזלך במקום עם קצת יותר סיכוי? ראית מה זה, מוישה? אומר הרב לכומר, הערל היימחשמויניק הזה מנסה ללמד אותנו איך לעשות עסקים (יהודי שישב לידנו, מסעדת בשרים במנהטן).

רב, חזן ונשיא של בית כנסת גדול בניו יורק נחטפים בידי ארגון פשע, שדורש מהקהילה שלושה מיליון דולר עבור שחרורם. הקהילה מכנסת את הבּוֹרְד, מקדישה לזה קצת מחשבה ואז מחליטה שסורי, זה יותר מדי כסף. טוב, אומרים החוטפים לשלושת האומללים, נצטרך להוציא אתכם להורג. אבל בנוהל, כל אחד מכם זכאי למשאלה אחרונה.
אתם יודעים, אמר החזן, כל חיי רציתי לעשות איזה קטע חזנות מקורי שהלחנתי לסוף של "השכיבנו", ממש לפני הקדיש, אבל אף פעם לא נתנו לי. תמיד אמרו שאין זמן ושהאנשים כבר רעבים ורוצים ללכת הביתה לסעודת השבת. אם לא אכפת לכם, אני ארצה לבצע אותו לפני מותי.
אתם יודעים, אמר הרב, כל חיי רציתי לדרוש איזו דרשה נפלאה שחיברתי בעצמי. נכון, היא קצת ארוכה, ובגלל זה אף פעם לא נתנו לי לומר אותה בבית הכנסת. גם הרעיון שבבסיסה הוא קצת מורכב, ולא ממש התאים למתפללים אצלנו. אבל עכשיו, לפני שאני מוצא להורג, אשמח אם תתנו לי לדרוש אותה.
ואתה? שאל מנהיג הכנופיה את הנשיא, מה אתה מבקש? הו, ענה הנשיא, זה מאד פשוט. אני מבקש שתהרגו אותי ראשון... (היהודי, שם, שם).

ילדים, ראיתם את מה שעשיתי כאן? שלא תעזו לעשות את זה בבית. מה שכן, אתם בהחלט יכולים לנסות לעשות את זה בבית הספר (ג'ו יורק האש, מאלורי סקוור, קי ווסט).

שמעתי שהכנסיה החליטה להפוך את יוחנן פאולוס לקדוש. הם אומרים שיש להם הוכחות שהוא חולל ניסים. עכשיו תבינו, חברים, זה לא שיש לי כוונה לזלזל או משהו, כן? אבל ניסים? ניסים??? הבנאדם מת מדלקת בדרכי השתן, מאן! היו לו פחות כוחות פלא מלמיץ חמוציות!" (גרג ג'יראלדו הגדול ז"ל, יורק, פנסילבניה).

עיראק? למה בכלל פלשנו לעיראק? סיפרו לנו על נשק להשמדה המונית ובסוף כל מה שהצליחו למצוא שם היה שני חמורים רתומים לעגלה של זיקוקים תוצרת בית. אבל בינתיים איראן מפתחת נשק גרעיני על אמת. את זה כולם יודעים, לא? אז למה לא פלשנו לאיראן קודם? אז בוא אני אגיד לכם למה עוד לא פלשנו לאיראן. כי אנחנו הולכים לפי סדר האל"ף-בי"ת וג'ורג' בוש לא יודע לאיית (ג'יראלדו, שם, שם).

יהודי עבדקן בתור אצל הספר בפייקסוויל: תגיד, אתה מירושלים?
אני: אפשר לומר, כן. במקור אני משם.
יהודי: אז רגע, אתה מכיר את רפי?
אני (מחליט לזרום): בטח. איזו שאלה. מי בירושלים לא מכיר את רפי?
יהודי: הו, מצוין. אז תמסור לו בבקשה שקלרה אמרה לי אתמול בערב שהיא לא תגיע בסוף לחתונה.

אני רואה שיש כאן הרבה חבר'ה מקנדה. אהלן חברים, מה שלומכם? קחו צעד קדימה, שנראה אתכם. קחו אפילו כוסית על חשבון הבית. האמת? קחו מה שאתם רוצים. רק בדרך חזרה קחו אתכם כבר את סלין פריקינג דיוֹן, למען השם! (ניק, סולן להקת הבלוז מ"היכל התהילה של הג'אז", בֶּרְבֶּן סטריט, ניו אורלינס).

עזוב, אחי. יש לי עכשיו כיוון חדש להשיג חומר לא רע במאה שערים (לא-חשוב-שמות, ירושלים, לפני שבוע. זהו, אפשר לומר סופית שחזרנו).