אין דבר בגדר סוד כי רשימתנו אשר נתפרסמה כאן לפני איזה שבועות אודות בעל ה"שמע ישראל" מוִינה ואחיו, הבקלה-קדישא מאוסטרופולי הביאה בכנפיה גל אדיר של תגובות ופניות, טרוניות ומענות.
למכתביהם הטרחניים של אי אלו שוכני ימים - עם או בלי חוליות - שטענו בלהט כי שני הצדיקים, מנוחתם עדן, הם בעצם זקני זקניהם או מיוחסים אליהם או מכריהם משכבר הימים, ואז דרשו במפגיע אי אלו טובין, נכסי דלא ניידי ותארים מהחצרות והמויסדעס, אין בכוונתי להתייחס אפילו. קל וחומר בן בנו של קל וחומר שלא ארחיב כאן על הלובסטר המחוצף מנהר פוטומאק, אשר הרהיב עוז לטעון כי יצק מים על סנפירי הבקלה-קדישא בעת מסעו המפורסם למפרץ הצ'ספיק לקושש תרומות לכוילל שייסד לקרפיונים מצוינים בשפך נהר הויסלה בשנת תרמ"ט, ודרש בחוזק יד ובמצח גבוהה נתח שמן מן הקרקעות שבבעלות החצר דרומית-מזרחית לארסוף. הכי כסילים אנו או שמא קטני אמונה שנאמין להשרץ אשר איננו טהור אם רק יפשוט מחושיו ויאמר כשר אני?
אך רובא דהמכתבים הגיעו דווקא משלומי אמוני בני ישראל, אשר גלו את אזני כי על אף שחשקה נפשם עד למאד להשתטח על קברי הני צנתרי דדהבא, הרי שכבדו עליהם הוצאות הנסיעה עד מאד. ולא זו אף זו, אלא גם אם השיגה ידם כדי כרטיס טיסה, עדיין מתפחדים הם פחד רב מלנסוע לציון הבקלה-קדישא בטשערנאביל, אשר כל באיה לא ישובון, ואם ישובון - אז עם זנב סגול וחמישה מרפקים.
אשר על כן אזרתי כגבר מתניי, ובמקום שאין אנשים הייתי לאיש, ונמניתי וגמרתי לגלות כאן את אזניכם, קוראים יקרים, על אי אלו קברים קדישין בארעא דישראל אשר בעוונות טרם יצא שמעם למרחוק, למען יוכלו צאן קדושים להשתטח כדת, כיאה וכנכון ובלא שיכלה ממונם ברוח.
ראשית, כבר זכרתי כאן את בעל "פני הים" זצ"ל, הלוא הוא ר' שמואל חיים הלוי קנופפמאכער, אשר כבן בכור האוחז בכלה מיוחסת (הלוא היא נכדת השרף מאוסטרולקה) ובחיבור חשוב ומדובר ('פני הי"ם' על התוספתא דגיטין, על שם אביו זקנו ר' ישראל מאיר קנופפמאכער, האדמו"ר מקראסניק) כבר היה בטוח שזכה בכס האדמו"רות. אלא שאחיו הצעיר, מנחם מנדל, רקם כמה תכניות משלו, ובוקר בהיר אחד נופף ב"הייליגע צעטעלע, דברי אלוהים חיים, פתקא קדישא שמסר לי אבי מורי שליט"א אתמול בשעת תיקון חצות" ומשך את כסא המלוכה מתחת אחיו הבכור בפוטש שעוד יילמד בקורסי משב"קים שנים רבות לאחר מכן. לשווא ניסה ר' שמואל האומלל למחות ולהזכיר להקהל הקדוש שאביו האדמו"ר שרוי בתרדמת עמוקה מזה עשר שנים. לך תתווכח עם מוייפתים...
מנושל מכסאו, החליט ר' שמואל חיים לדחות את הצעת הניחומים של אחיו להתמנות ל"אב"ד קראסניק, המחוז והגלילות", לעלות לארץ ישראל, להתיישב בירושלים ולהתמחות בסיגופים - עיסוק שעבר במשפחתו מדורי דורות, עוד מזמן שסבי זקנו, ה"שק ואפר" מבילאריי היה מתגלגל מדי בוקר בשלג מהלך חמישים פרסאות עד לעיבורי ורשה וחזרה. רק זו צרה, שארץ ישראל, כפי שגילה בדיעבד, לא בורכה במחצב הלבן ויקר הערך, וה"פני הים" נאלץ לחפש תחליפים הולמים. לאחר שבדק היטב את מדרונותיה של עיר הקודש גילה שהמדרונות התלולים ביותר הם אלו הפונים מזרחה, ולא זו אף זו, אלא שבימות החמה בוער עפרם כאפר הכבשן, אשר לידו מרגיש השלג הפולני כפוך אווזים בעלמא.
סופו של בעל "פני הים" לא נתברר כל צרכו, אולם נראה כי עלה בסערה השמימה בעיצומו של אחד מגלגוליו במורדות המדבריים בואכה ים המלח, ושם גם נקבר. שנים רבות לא זכה הצדיק לציון ראוי, שלא לדבר על מויסדעס והוראות קבע, כי רק הבדואים בני האזור פקדו את קבר "אל מותאדאוול אל יאהודי", המתגלגל היהודי, באשר ייחסו לו סגולות נפלאות לאיתור עיזים ולעיבור נאקות.
ואולם בחסדי השם, זכה לאחרונה בעל פני הים לעדנה וכבוד גדול עשו לו במותו אף יותר מבחייו וציון גדול עשו לו במקום עלייתו לגנזי מרומים, עם כיפה גדולה ורחבת תפילה וחניה לאוטובוסים ומסלולי סיגופים לרוב על הגבעות מסביב. וכל הרוצה להשתטח יבוא וישתטח ויראה ישועות דבר ויום ביומו (והדל לא ימעיט מח"י רוטל זוזין קדישין תרומה למבנה המויסדעס המפואר, הת"ת, הכוילל למתמידים וקרן הכנסת כלה) באשר כבר נודע כי "הקראסניקער בעל-ייסורים" מסוגל לניסים היותר נפלאים, ובייחוד יצאה השמועה הבדוקה על אוטובוסים מלאים חולי פסוריאזיס ומיני צרעות השם ירחם, שעשו דרכם לים המלח להתמרח בהבוץ דהתם ועצרו בדרך במקום הציון הקדוש ושב בשרם כבשר נער קטן ונתרפאו לאלתר ולחיים טובים וסבבו כלעומת שבאו.
ובקרוב נכתוב כאן גם על ציון שמעון הצדיק, גזע תרשישים ונצר ל"הייליגע ראסינגער", סוסו של האדמו"ר מראדוביץ'. אל תשתטחו רחוק.
Google Ads
השבמחקהורד עכשיו! אפליקציית iCorpse לאייפון, לאיתור קברים סמוכים לאזורך! שירות תמיכה טכנית לכל החיים.