(אורגון, איידהו, מונטנה, וואיומינג)
1. ר' שמואל אבן צרצה היה חכם ופילוסוף שחי בספרד במאה ה-14, וכונה בערבית גם "אבן סנה". האגדה מספרת שפעם נכח בחתונה כלשהי, ובדיוק כשר' יצחק קנפנטון, מסדר הקידושין, הכריז, לפי נוסח הכתובה המסורתי, "למנין שאנו מונים לבריאת העולם" - צחקק צרצה מעדנות מתחת לשפמו והפטיר בלעג דק "וכן כך וכן כך" (מתוך אמונתו בקדמות העולם). ר' יצחק קנפנטון המזועזע הביע מצדו את המשאלה המעודנת "מדוע לא יבער הסנה?" והאגדה מסתיימת בכך שדנו את אבן צרצה לשריפה.
אז ר' שמואל אבן צרצה לא באמת הועלה על המוקד, אבל גם אנכי, בבואי לספר על קרייטר לייק המופלא, אגיד רק שלפני כך וכך שנים ארעו בדרום אורגון של היום אי אלו התפרצויות געשיות רבות עוצמה. בתום הסדרה קרס אחד מהרי הגעש, מאזאמה שמו, אל תוך עצמו ויצר מכתש ענקי מצופה לבה שקפאה והתקשתה. במכתש הזה, מטבע הדברים, החלו להיאגר מי גשמים ושלגים לרוב, ונוצר בו אגם סימטרי להפליא, צלול כבדולח ועמוק מאד. הצלילות והעומק העניקו למימיו גוון כחול ש-ל-א מ-ה-ע-ו-ל-ם ה-ז-ה והפכו את הפארק לאומי קרייטר לייק לחלקת אלוהים יחידה במינה; לדעתי העניה והמאד חלקית - מהמקומות היפים ביבשת.
2. ההתפרצויות הגעשיות מקרייטר לייק מלוות אותנו עמוק עמוק אל
הפארק הלאומי ילוסטון - ראשון הפארקים הלאומיים בארה"ב ועל הדרך גם וואחאד
פריק-שואו של הטבע. הקניון הפראי שבו שוצף נחל ילוסטון, ההרים מכוסי מחטי הברושים
הצפופים, המגוון העצום של חיות הבר - הכל טוב ויפה. אבל את שיא כוחו מראה ילוסטון
ללא ספק בסצנה הגעשית הפעילה לכל אורכו: גייזרים שוצפים ומשתוללים, קיטור גופריתי
מתפרץ מסדקי הקרקע, בריכות בוץ מבעבעות בצבעים, מפלים רותחים ומעלי אדים מתערבבים
עם מי השלגים של הנחלים. מה קורה פה, בשם אלוהים??
ולפתע רואים מחסום בכביש הסוגר קטע שבמרכזו פריקינג עשן מיתמר מתוך
סדק באספלט.
ופתאום אולד פיית'פול מרשה לעצמו ככה סתם לזייף
בזמני התפרצות הלכאורה קבועים שלו ולייבש אותנו חצי שעה על רמפת הצפייה.
ומפה לשם אתה שב ומפנים טוב טוב את העובדה הכלל לא זניחה, לפיה
אנחנו חיים על וואחד קרומון דקיק, שמתחתיו מתחבאת לה אש הגהינום. והיא, אבוי לנו,
לא ממש צפויה. תזוזה קטנה בלוח טקטוני - והים עולה ומטביע 250,000 איש על הדרך.
עוד תזוזונת, ומאות אלפים אחרים נקברים תחת אלפי טונות של בטון ואבנים. את העוצמה
החבויה הזו ילוסטון ממחיש לך יופי-יופי, והסיור בו, בהתאמה, כבר חורג הרבה מעבר
לעוד טיול בשמורת טבע. מתבונן במים ובאדים ובבוץ המתפרצים כמטורפים אל האויר מכוח
המאגמה הלוהטת שתחתיהם - נזכרתי בכמה שורות של ג'ורג' קארלין הגדול, נוחו עדן,
ששמעתי פעם:
אנחנו כל כך מלאי חשיבות עצמית שבא לי להקיא כבר. כולם הולכים
להציל משהו עכשיו: להציל את העצים. להציל את הדבורים. להציל את הלוויתנים. להציל
את החלזונות. וכמובן, התנשאות הגדולה מכולם, "להציל את כדור הארץ."
תגידו, האנשים האלה צוחקים עלינו? להציל את כדור הארץ? אנחנו אפילו לא יודעים איך
לטפל בעצמנו עדיין, ואנחנו הולכים להציל את כדור הארץ??
תפסיקו לדאוג לכדור הארץ, פוֹלְקס. הוא כאן כבר ארבע וחצי מיליארד
שנים. אנחנו כבר כאן, מה, מאה אלף? אולי מאתיים אלף? וכמה זמן יש כאן תעשייה כבדה?
קצת יותר ממאתיים שנה? מאתיים שנה לעומת ארבעה מיליארד וחצי, ויש לנו את היוהרה
לחשוב שאיכשהו אנחנו מהווים איום על הכדור??
אז זהו, שהוא עבר דברים הרבה יותר גרועים מאיתנו: רעידות אדמה, הרי
געש ולוחות טקטוניים, נדידת היבשות, התפרצויות שמש, כתמי שמש, סערות מגנטיות,
היפוך הקטבים המגנטיים, הפצצות על ידי שביטים/אסטרואידים/מטאורים, שטפונות, גלי
גאות, שריפות, שחיקת קרניים קוסמיות - ואנחנו חושבים שכמה שקיות ניילון וכמה פחיות
אלומיניום הולכים לעשות את ההבדל? אז זהו, שכדור הארץ לא הולך לשום מקום, חברים.
א-נ-ח-נ-ו הולכים.
רוצים לדעת איך כדור הארץ מרגיש? תשאלו את החבר'ה מפומפיי, שנלכדו בחיים בתוך אפר וולקני וקפאו באלפי צורות משונות. אולי תשאלו את האנשים במקסיקו סיטי או בארמניה או במאה מקומות אחרים, שנקברו תחת אלפי טונות של הריסות רעידת-אדמה, אם הם מרגישים כמו איום על כדור הארץ. או אולי את הגאונים מהוואי שבנו בתי נופש למרגלות הר געש פעיל, ואחרי זה תהו איך הגיעה להם לבה לסלון...
* מבחר תמונות תוכלו למצוא כאן (בגרסת "המיטב" - כ-60
תמונות) או כאן (בגרסה המורחבת - כ-200 תמונות).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה