ייאמר מיד: לא משנה כמה דיסקים אתה מחזיק, וכמה אתה מצליח לשמור
עליהם בלתי שרוטים (ובכן, אההההמ, לא ממש) הם לא יספיקו להעביר לך 20 שעות נהיגה
לכל צד. אתה פשוט מוכרח מתישהו לעבור לרדיו. אכן, אמת ויציב, אותו הרדיו הזכור
לשמצה מאחד הפוסטים הקודמים, אבל מה נעשה? בצוק העיתים שומה עלינו לדלות את המוץ
מן התבן (תבן, כזכור, יש בלי סוף, כי כל סצנת המוסיקה האמריקאית העכשווית - כפי
שהיא מסתמנת מגלי האתר שבין סטייט אוף מרילנד לקי ווסט - היא קטסטרופה בהתגלמותה.
לא נכביר מילים, רבותיי. אולי די אם נאמר שהלהיט מס' 1 בארה"ב כרגע הוא בעצם
לופ מרהיב של השורות האלמותיות "אול ד'ה סינגל ליידיז, אול ד'ה סינגל ליידיז,
אול ד'ה סינגל ליידיז, אול ד'ה סינגל ליידיז, אה-אה-אה, אה-אה-אה, אה-אה-אה,
אה-אה-אה", וחוזר חלילה).
אבל מדי פעם, בשעת רצון - על פי רוב באשמורת השלישית (אשר, כידוע,
חוט של חסד משוך עליה) - ניתן למצוא איזו תחנה נידחת בקצה גלי האתר שמשדרת בלוז
טוב או ג'אז משובח. בתחנה כזו האזנתי, באחת מהנסיעות האחרונות שלנו, לשיר בן כמעט
חצי שעה, שכל כולו נאום פולמוסי שנושא זמר ממורמר ביותר כנגד בת זוגו (ככל הנראה
וואחד מכשפה מהגהינום). בנסיעה אחרת שר מישהו בקול סדוק שורות מקסימות שכבר אינני
זוכר לאשורן, לצערי, אבל זה נשמע בערך ככה:
אז נכון, לא בדיוק גמרתי בית ספר, בייבי על קולג' אני לא מדבר
אפילו ואיך שלא מסתכלים על זה – מציאה גדולה אני כבר לא אהיה אבל תהיי
בטוחה שרגע לפני התהום אני זה שאהיה שם כדי לתפוס אותך
מכל מקום, הרגעים הללו נדירים, נדירים מדי, ובצר לי נזקקתי
לפתרונות זמינים יותר. הללו דווקא הגיעו, ומכיוון בלתי צפוי, אבל קודם לכן – מילה
או שתיים על פרסומות אמריקאיות.
מילה, אמרנו? מביך. שתי מילים? איכסה פיכסה.
שתי סימנים עיקריים ושונים מצאתי בסצנת הפרסומות הרדיופוניות של
ארצות הברית של אמריקה. הראשון מתאפיין בשימוש יתר במתקתקות סכרינית, עד כדי
התעוררות צורך דחוף (מצד המאזין הלא מתורגל) בעירוי אינסולין ישירות למוח. השני,
לעומתו, מוותר מראש על כל סוג של סגנון, ותוך נסיגה משמעותית אחורה בסולם
האבולוציוני של תקשורת ההמונים - מסתפק בצרחות, שעיקרן חזרה בלופ אינסופי על שם
המוצר או העסק. מוטיב נוסף, המופיע תמיד בשני הסוגים או בכל תת-סוג אחר, הוא מוטיב
"האותיות הקטנות" הרדיופוני, שהוא בעצם אמירת הפרטים הפחות אטרקטיביים
של העסקה בלא לשאוף אויר ובמהירות שכלל לא ידעתי כי ביכולתם של בני אנוש להגיע
עדיה.
קוים לדמותה של הפרסומת האמריקאית הממוצעת - נגיד, למשל, לביטוח
הממטרות של כריסטי טרופר - ייראו, לכן, בערך ככה:
אופציה 1:
דונלד: "בוקר טוב קאפקייק, איך ישנת הלילה?",
קאת'י: אוההה, הַאנִי, דווקא ישנתי כל כך טוב, עד שבאישון הלילה
ביעתוני חלומות זוועה - אולי אנחנו משלמים הרבה מדי על ביטוח הממטרות שלנו... יכול
להיות שזו אכן המציאות, דונלדושי???
דונלד: הווו, אוּפְּסִידֵייזִיס! בדיוק על זה רציתי לספר לך,
שוּגֶר-סְפּוּן. את אולי לא תאמיני, אבל רק אתמול החלפתי אותו לביטוח
הסוּפֶּר-דוּפֶּר של קריסטי טרופר. מעכשיו נוכל לחסוך כל חודש 12.99 לקולג' של
ג'וני פצפוני וג'ייני סחטֵייני ועדיין ליהנות מדשא ירוק כמו אבטיח סופר-קוּלי
באמצע יולי!
קאת'י: הוווו, אתה כל כך, אבל כל כך, על הגובה, דונלד. איזו בת מזל
אני שהתחתנתי עם השפיץ-ונטיל של השכבה. כיפאק היי וטרידלדילדֵיי, דארלינג!
דונלד: יוּפִּי-הוּוּ וטרילדילדוּ, סוויטי!
אופציה 2:
קריין: ביטוח הממטרות של קריסטי טרופר!!!! קנו עוד היום את
ביטוח הממטרות של קריסטי טרופר!!!! אל תוותרו על ביטוח הממטרות של קריסטי
טרופר!!!! מי אתם ומה אתם אם עוד אין לכם את ביטוח הממטרות של קריסטי טרופר!!!!
שמעתם??? ביטוח הממטרות של קריסטי טרופר!!!! רוצים עוד פעם??? ביטוח הממטרות של
קריסטי טרופר!!!! ולסיום: ביטוח הממטרות של קריסטי טרופר!!!! אוה, אולי כבר הספקתם
לשכוח: ביטוח הממטרות של קריסטי טרופר!!!! ולטובת החרשים שבינינו: קריסטי
טרופר!!!! דיסלקטים, אולי? קריסטי טרופר!!!! יש כאן מישהו מבת-ים? קריסטי
טרופר!!!! קריסטי טרופר!!!! קריסטי טרופר!!!!
והסיומת (בכל אופציה שהיא) - קריין (ב-180 קמ"ש):
ביטוח-הממטרות-של-קירסטי-טרופר-אינו-כולל-ביטוח-או-ממטרות-או-חלק-מהן-או-שירות-או-תגמול-או-טובת-הנאה-או-תמורה-או-ממשות-כלשהי-וַוטְסוֹאֶבֶר.כל-ביטול-של-העסקה-יוביל-לעיקול-ביתכם-ולמכירת-ילדיכם-לעבדים-נרצעים-באחת-מנסיכויות-המפרץ-לפי-בחירת-החברה.אין-כפל-נרצעים.
אז פרסומות, כפי שודאי הבנתם, הן לא ממש אופציה – מה גם שברוב
התחנות הן תופסות כ-50% מנפח הזמן. גם מוסיקה, כאמור, יורדת על פי רוב מן הפרק.
תוכניות של שאלות מאזינים הן על פי רוב שעמום מוחלט. כלומר, ראבאק, התכניות האלה
הן מכה שלא כתובה בתורה גם בארץ, היכן שאשכרה קורים דברים פה ושם. אבל כאן? האמינו
לי, אתם מעדיפים לשתות חנקן נוזלי מאשר לשמוע דיון רדיופוני שלם אודות היוזמה
ההוי-כה-מגונה של איזה ריצ'ארד להעלות בנקודה עשרונית בודדת את אחוז המיסוי על
גבינת הביזון הלאומית של אוקלהומה.
אז עם מה נשארנו? הו, אל תדאגו. נשארנו עם פיצוי הגון.
המשך יבוא...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה