והיה כמובן המורה לעברית. הוא נתן לנו לכתוב חיבור "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול". אני ישבתי וחשבתי והתעצבנתי. לא ידעתי מה לכתוב.

אחר-כך כתבתי וכתבתי כאילו אחז אותי בולמוס. אני רוצה להיות גם עם שורשים וגם עם כנפיים, כתבתי. למה חייב אדם לוותר על השורשים אם ליבו חפץ בכנפיים?

השורשים מפסידים כל כך הרבה כשהם תקועים באדמה ואינם יכולים לרחף ולראות את נופו האדיר של העץ שהם חלק ממנו ואת היער הגדול שהעץ כולו הוא חלק ממנו.

והציפורים שעל העץ, שזכו ויש להן כנפיים, חסרות הן את האחיזה בקרקע. קיניהן תלויים בחסדיה של רוח סערה ובחוסנו של העץ שבסתר ענפיו הן חוסות.

כשאהיה גדול אני רוצה להיות אדם עם שורשים וכנפיים.

(אמנון שמוש, תמונות מבית הספר העממי)

יום שלישי, 19 בדצמבר 2023

חמישים למלחמת יום הכיפורים: הקרב האחרון של בארי חזק

 

ב-16 באוקטובר, יום אחרי הצליחה, כאשר על שפת הגדה המערבית היה רק כוח חלוץ מחטיבת הצנחנים במילואים 247 ועוד כמה טנקים שצלחו על גבי תמסחים, נשלח כוח בהיקף של פלוגה מתוגברת (פלוגת חי"ר, מחלקת מק"כ ותאג"ד, על גבי שמונה נגמ"שים, ועוד שני טנקים) על תוואי מסילת הברזל שממערב לתעלה, כדי לאבטח את ראש הגשר לכיוון צפון. וביתר דיוק, לבצע מה שמכונה "סיור אלים" אל עבר הכפר סָרָפֵאוּם, כדי למנוע מתצפיות מצריות לטווח ארטילריה על ראש הגשר השברירי, שעמד בנקודת הזמן ההיא בפני סכנת ניתוק מתמדת.
מודיעין? אפס עגול.

לפעמים נכנסים לפעולה ללא מודיעין ובכל זאת מצליחים לרכב על גבי אלת המזל הטוב. למרבה הצער והשבר, בסרפאום זה לא היה המקרה. לא רק שאל הכפר בדיוק התפנה גדוד קומנדו מצרי בתקן מלא (גדוד 73, שהתפנה משדה התעופה בדוורסואר) אלא שבתחומיו אף שכנו דרגי המנהלה של דוויזיית החי"ר המצרית 16.

עד מהרה מצא את עצמו הכוח הקטן מול כוחות מצריים עדיפים מספרית עשרות מונים. שני הטנקים נפגעו כבר בהתחלה ויצאו מכלל פעולה וגם הנגמ"שים החלו לחטוף אש נ"ט כבדה. הנגמ"ש הראשון הצליח לפרוץ קדימה אך מהר מאד מצא את עצמו מנותק בלב הכפר. לוחמיו נסוגו אל אחד הבתים וניהלו משם מלחמת הישרדות, כפשוטו, מול גלי הסתערות מצריים בלתי פוסקים. בשלב כלשהו הושמד גם הנגמ"ש, כך שהם נשארו גם ללא כל אמצעי מילוט.

זה היה קרב מר של להיות או לחדול. דמות ידועה בסיפור קרב סרפאום היא של סרן אסא קדמוני, אשר מתוך עמדה שתפס בלב הכפר נלחם לבדו מול כוחות מצריים עדיפים לאין שיעור במשך שעות ארוכות, תוך שהוא מחסל עשרות חיילי אויב בכל אמצעי שהיה ברשותו (נק"ל, מטולי נ"ט ורימונים). על לחימתו זו עוטר קדמוני בעיטור הגבורה, העיטור הגבוה ביותר בצה"ל.

בסופו של דבר חולץ כוח החוד המכותר על ידי כוח חילוץ משוריין שיצא אליו מדרום, וכל הכוחות שבו לראש הגשר. חרף האבדות הכבדות שהנחילו הצנחנים לכוחות המצריים - נותר סרפאום בשלב זה בידיים מצריות. הוא ייכבש רק ב-19 לחודש במתקפה משולבת מכמה כיוונים של כוחות חי"ר ושריון ת"פ חטיבה 14.

ארבעה עשר צנחני מילואים נפלו בקרב סרפאום. אחד מהם היה המשורר סרן בארי חזק, בן אפיקים (בתמונה). בתגובה הראשונה תוכלו למצוא קישור לרשומה שכתבתי פעם על שירו המונומנטלי "ריבונו של עולם", שאמנם נכתב לפני המלחמה אך מנבא בחדות פוצעת את מוראותיה, ויש שיאמרו גם את נפילת כותבו במערכה.

בשיר נבואי אחר ("מַה תִּרְעַשׁ אָבִי") כתב בארי חזק:
אָבִי הַשּׁוֹתֵק, הַמָּלֵא צַעֲקָתוֹ
הִנְנִי מַכְאוֹבֶיךָ הָעֲתִידִים לָבוֹא
כִּי בְּדִמְעָה אוֹתִי זָרַעְתָּ
וּבְבֶכִי אוֹתִי תִּקְצֹר

בארי חזק נפל ביום כ"א תשרי תשל"ד.
כִּי רֵעוּת שֶׁכָּזֹאת לְעוֹלָם, לֹא תִּתֵּן אֶת לִבֵּנוּ לִשְׁכֹּחַ


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה