עד לפני כמה שנים ציין רק שלט מתכת קטן וחלוד את מקום נפילתו של רס"ן יוסף שריג, איש בית השיטה, ברכס בשנית. שריג היה מלחין, משורר ומנצח ובין השאר כתב את "אור וירושלים" ("ראיתי עיר עוטפת אור").
שריג היה מ"פ בגדוד 39, גדוד המילואים של חטיבה 188. הגדוד עלה לרמה בבוקר יום השני למלחמה, תחת פיקוד חטיבה 4. בציר מעלה גמלא השמיד טנקים מהדיוויזיה המשוריינת הראשונה של הצבא הסורי (זו היתה הנקודה הקרובה ביותר לכנרת אליה הגיעו חטיבות החוד הסוריות) ואז נלחם ברציפות לדחוק את הסורים ממערב למזרח עקב בצד אגודל, תוך שהוא נתקל בהתנגדות עזה לאורך הדרך ומשמיד אותה בשיטתיות ובקור רוח.
ביום החמישי למלחמה, לפני הצהריים, בשעה שנע בראש פלוגתו לטהר את תל סמקט ברכס בשנית, נפגע שריג ונפל מפגיעה ישירה בצריח הטנק שלו. הוא היה בן 29 בנופלו. על גבורתו במלחמה קיבל את עיטור המופת.
בשנת 2016 יזמו חבריו ובני משפחתו (ביניהם אחיו, רן שריג, שהיה מח"ט חטיבת הגיוס המהיר 179 במלחמה, נפצע באזור קצביה אך חזר תוך כמה ימים לפקד על החטיבה) הקמת אנדרטה חדשה לזכרו. במקום גם מסבירן המסביר על האיש ועל יצירתו.
ההגעה לאנדרטה על כביש עפר היוצא מימין לכביש 98 (לבאים מדרום), כ-500 מטר דרומית לצומת הבשן.
כשנה וחצי לפני נפילתו כתב שריג את השיר "מותי בא לי פתע".
מוֹתִי בָּא לִי פֶּתַע
כְּאַחַד הָאָדָם יָדַעְתִּי כִּי קָרֵב
וְשֶׁבַע חָיִיתִי
בְּתֹם, בְּעֹז וּבְתִפְאֶרֶת
|בְּכָחֹל, בְּיָרֹק
וּבְטַעַם הַמִּסְתּוֹרִין וְהַדְּבַשׁ שֶׁל הַיָּפָה
מוֹתִי בָּא לִי פֶּתַע
וְאֵינִי זוֹכֵר אִם בְּרַעַם הָאֵשׁ
אוֹ בֵּין קִירוֹת הַפַּח הַזּוֹעֲקִים
אוֹ שֶׁמָּא בַּלָּבָן – לָבָן הַדּוֹמֵם לְבַסּוֹף
עַכְשָׁו
אֲנִי
אֵינִי זוֹכֵר.
קיבוץ בית השיטה איבד אחד עשר מחבריו במלחמה.
מג"ד 39, סא"ל יואב וספי, נפל בקרבות ההבקעה לגולן הסורי, באזור תל כודנא.
בנו של שריג, אסף, הוא חבר להקת "איפה הילד". באלבום "זמן סוכר" הוא מבצע את שירו של אביו "כנפיים, אינך שומע".
כִּי רֵעוּת שֶׁכָּזֹאת לְעוֹלָם, לֹא תִּתֵּן אֶת לִבֵּנוּ לִשְׁכֹּחַ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה