מי אתם, האנשים והנשים שאימצו את הגדוד שלנו אמש בערב הגדודי?
מי אתם, מלאכיות ומלאכים ששטפו אותנו באור ובחום ובאהבה עד גדותינו? שהאכילו והשקו ופינקו גדוד שלם (מאות לוחמים ותומכי לחימה) ללא לאות, במסירות, בשפעי שפעים?
שאלתי אחד מכם לזהותכם והוא בענווה ובקול שקט ענה לי "אנחנו רק כמה חברים, כל כמה ערבים מאמצים גדוד אחר. עזוב, אנחנו לא הסיפור. אתם הסיפור".
אז עד עכשיו אני לא ממש יודע מי אתם - הגברים שעמדו אצל המנגלים הענקיים כל הערב, מנפנפים ורוקדים, מנפנפים ושרים, מנפנפים ומחבקים ומנשקים ועוטפים; הנשים שהכינו מופלטות לגדוד שלם, ובלושן את הבצק מלמלו פיותיהן תפילות וברכות להצלחתנו וידיהן שיקעו את מילותיהן הטובות בתוך הבצק פנימה; הנערות והנערים שסבבו בינינו בלי חשך עם מגשי סלטים ותוספות ופינוקים וקינוחים.
אני לא יודע מי אתם, אבל אתם לגמרי הסיפור. מי שלא ראה את האושר שקרן מפניכם, את השמחה שנתברקה מכל תנועה שלכם, את עיניכם הנוצצות מהתרגשות - לא ראה מחזה מופלא מימיו.
אתם הכי הסיפור; אתם החוסן והדלק והכוח והתעצומות הדורכים את צעדינו, המלאכים השומרים שלנו. יהי חלקי עמכם, ענוי עולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה