והיה כמובן המורה לעברית. הוא נתן לנו לכתוב חיבור "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול". אני ישבתי וחשבתי והתעצבנתי. לא ידעתי מה לכתוב.

אחר-כך כתבתי וכתבתי כאילו אחז אותי בולמוס. אני רוצה להיות גם עם שורשים וגם עם כנפיים, כתבתי. למה חייב אדם לוותר על השורשים אם ליבו חפץ בכנפיים?

השורשים מפסידים כל כך הרבה כשהם תקועים באדמה ואינם יכולים לרחף ולראות את נופו האדיר של העץ שהם חלק ממנו ואת היער הגדול שהעץ כולו הוא חלק ממנו.

והציפורים שעל העץ, שזכו ויש להן כנפיים, חסרות הן את האחיזה בקרקע. קיניהן תלויים בחסדיה של רוח סערה ובחוסנו של העץ שבסתר ענפיו הן חוסות.

כשאהיה גדול אני רוצה להיות אדם עם שורשים וכנפיים.

(אמנון שמוש, תמונות מבית הספר העממי)

יום שלישי, 19 בדצמבר 2023

חמישים למלחמת יום הכיפורים: אנדרטת גדוד רפואה 281

שתי החלטות קריטיות קבעו במידה רבה את גורל המערכה ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים. ההימור של הרמטכ"ל דדו להעלות את אוגדה 146, העתודה המשוריינת האחרונה של צה"ל והכוח המשמעותי היחיד שנותר בפיקוד המרכז, לטובת המאמץ המלחמתי בגולן, והחלטתו לבכר את המלצת מפקד האוגדה, מוסא פלד, לצרף את יחידותיה לקרבות הבלימה ומתקפת הנגד, על פני המלצת אלוף פצ"ן להותירה במערך הגנתי למרגלות הרמה.

האוגדה עלתה לגולן, קיבלה תחת פיקודה כוחות נוספים שכבר לחמו בשטח והחלה לתמרן בתבונה את חטיבותיה במרחב אל על - ג'וחאדר - תל פארס בואכה חושניה, דוחקת בעקביות ובהתמדה את חטיבות החוד הסוריות בגזרתה אל כיס חושניה ואל מעבר לקו הסגול. בהמשך, בתנועת מלקחיים עם יחידות נוספות מצפון, שטפו כוחותיה את כיס חושניה, המעוז הסורי האחרון בגולן הישראלי (למעט מוצב החרמון), והשמידו אותו.

גדוד הרפואה של האוגדה, גר"פ 281, נע בעקבות יחידותיה בשטחי הלחימה והעניק טיפול ראשוני לפצועים. ביום החמישי למלחמה, כשפרס הגדוד את תחנת איסוף הפצועים שלו במרחב אל-על (אזור מושב אלי-עד של היום), החלו הסורים להפגיז בכוונה תחילה את האוהלים הפגיעים, המסומנים במגני דוד. ההפגזה היתה כבדה ומתמשכת. לא כל הפצועים יכלו לרדת בכוחות עצמם מהאלונקות המוגבהות ולתפוס מחסה. הרופא, סגן ד"ר דן ילון, וטכנאי חדר הניתוח, סגן יצחק דל, הוזהרו על ידי פצועים אחרים באוהל כי ייפגעו בוודאות במידה ולא יישכבו מיידית על הקרקע ובכל זאת סרבו לתפוס מחסה והמשיכו להוריד את האלונקות עם הפצועים מן הדורגלים אל האדמה עד שפגז קטלני גדע את שניהם. על גבורתם ואומץ לבם עוטרו בצל"ש הרמטכ"ל.

עשרה חיילי גדוד הרפואה נהרגו בהפגזה הכבדה על התאג"ד באל-על, בעודם מטפלים בפצועים ומפנים אותם למקום מבטחים. האנדרטה לזכרם נמצאת בלב חורשה מעט אחרי שער הכניסה לאלי-עד מצד ימין.
בנוסף נפלו בה שמונה חיילים נוספים מקרב הפצועים שבמתחם.
כִּי רֵעוּת שֶׁכָּזֹאת לְעוֹלָם, לֹא תִּתֵּן אֶת לִבֵּנוּ לִשְׁכֹּחַ

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה