פורטוגל (שזו לי הפעם הראשונה לבקר בה) התגלתה כארץ מקסימה ויפה, עם נופים שמזכירים במובנים רבים את שלנו ועם אנשים מאירים ומסבירי פנים באורח בלתי רגיל. היא צבעונית מאד, תוססת ועזת גוון, וקצב החיים בה נעים ורוגע. בחיי, שמתי לב שאפילו המדרגות הנעות בקניונים ובשדות התעופה שלה זזות הרבה יותר לאט.
2. מעבר לערך ההיסטורי המשמעותי של מסעות הקיץ שלנו בהולנד ובפורטוגל, הם לימדו אותי רבות, בייחוד האחרון, על יחסי ילדים והוריהם המבוגרים; על קרבה מסוג אחר, על רגעים קטנים של חסד, ועל אור רך של עדנה שירד כטל על ראשינו, אב ובנו, ציידי זכרונות, גומאי מרחקים במטוסים ובמכוניות ובסירות ובמעבורות ובהליכה עיקשת, עקב בצד מקל, בסמטאות צרות מרוצפות אבנים לא מסותתות, במסע אל עברם המשותף, ואל כאביו ואל תקוותיו - אלו שנמוגו ואלו שנתקיימו.
3. אשת חבר יקרה סיפרה לי שנכחה ממש לנפי כמה ימים בברית מילה של צאצאי אנוסים, וכדרכה בבריתות ניסתה להתחבר אל התדר הרוחני שלה, ובעשותה זאת הפעם עלה קלסתר פניי לנגד עיניה. כששאלה כלפי מעלה מדוע, קיבלה בתשובה כי אבות אבותיי רואים אותי בפורטוגל ומתפללים עליי ועל נפשי ועל שלומה וטובתה. ואפילו אנכי הצב"י, רציונליסט גמור בימים כתיקונם, התרגשתי מזה מאד. "הנסתרות לה' אלוקינו"...
4. אלכסנדר פָּיין הוא אחד מבמאי הקולנוע של דורנו האהובים עליי ביותר (אם נתעלם באלגנטיות מסרטו האחרון). סרטו הלפני אחרון, "נברסקה", הוא סרט מסע עדין ופיוטי ומתוק מדבש על גבר ואביו המבוגר שנוסעים יחד בעקבות חלום מסוים של האב ברחבי צפון מרכז ארה"ב. על אף שהוא מהשנים האחרונות, זהו סרט בשחור לבן, עם פסקול נפלא שערב לאוזניי משמיעה ראשונה.
אז כמחווה ל"נברסקה", האהוב עליי מאד, ולמסע אבא-בן הפרטי שלנו, הנה קליפ סיום קצר לחוויית פורטוגל תשפ"ג - לצלילי הפסקול ההוא, ובשחור-לבן נאמן למקור (רמקולים חובה).
5. לחיי המסעות שעוד יבואו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה