בבית הכנסת העתיק של ראש פינה
הכיפה הגדולה מחושקת קורות עץ של סירות ומצוירת עננים לבנים. בשמחת תורה הוא מארח
חבורה עליזה ומתודלקת היטב של חב"דניקים ומקומיים.
כל הקפה מתחילה בסיבוב סביב בימת
העץ הכבדה - זו שבנה עקיבא דרקסלר, הנגר של חלוצי ראש פינה, לפני כמעט 140 שנה -
אבל אז מתכנסים החוגגים העולצים אל הפינה הצפון מזרחית של בית הכנסת לטובת ריקודים
סוערים ומפי-אל מפי-אל וצו-ווייעמן צו-וועיימן ועשרת הפסוקים של הרבי
"ת-ו-ר-ה! - ת-ו-ר-ה!, צ-י-ו-ו-ה! - צ-י-ו-ו-ה!, ל-נ-ו! - ל-נ-ו!, מ-ש-ה!
- מ-ש-ה!".
רק יהודי זקן אחד עם קסקט לראשו
ממשיך לסובב את הבימה עצום עיניים, מחבק אל לבו ספר תורה קטן במעיל קטיפה אדום
מהוה ופיו מחייך והוא לוחש לספר שבחיקו לחישות מתמשכות של חיבה ואהבה.
ובטל העולם ובטלו הרוקדים ובטל שולחן המשקאות ובטלו הילדים המתרוצצים נוצצי עיניים ובטלו מפי-אל מפי-אל וצו-ווייעמן צו-וועיימן ובטלו עשרת הפסוקים ובטלה המולת בית הכנסת המתרוננת. בעולמו של היהודי הזקן אין אלא הוא וספר התורה שלו, אהוב נפשו, ביום חגו. והוא אינו חדל להקיף את הבמה בצעדים עדינים של ריקוד ולחבק ולערסל את הספר בין ידיו, עיניו עצומות ופיו מחייך ופניו זורחות מסוף העולם ועד סופו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה