והיה כמובן המורה לעברית. הוא נתן לנו לכתוב חיבור "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול". אני ישבתי וחשבתי והתעצבנתי. לא ידעתי מה לכתוב.

אחר-כך כתבתי וכתבתי כאילו אחז אותי בולמוס. אני רוצה להיות גם עם שורשים וגם עם כנפיים, כתבתי. למה חייב אדם לוותר על השורשים אם ליבו חפץ בכנפיים?

השורשים מפסידים כל כך הרבה כשהם תקועים באדמה ואינם יכולים לרחף ולראות את נופו האדיר של העץ שהם חלק ממנו ואת היער הגדול שהעץ כולו הוא חלק ממנו.

והציפורים שעל העץ, שזכו ויש להן כנפיים, חסרות הן את האחיזה בקרקע. קיניהן תלויים בחסדיה של רוח סערה ובחוסנו של העץ שבסתר ענפיו הן חוסות.

כשאהיה גדול אני רוצה להיות אדם עם שורשים וכנפיים.

(אמנון שמוש, תמונות מבית הספר העממי)

יום שישי, 10 באפריל 2020

ימי קורונה: שמשון צזנה


זוהי שעתם היפה של האגרנים.
שמשון צזנה למשל. כבר שנים ששמשון צזנה מתכונן ברמ"ח ושס"ה לקבל את פני הקטסטרופה העולמית הבאה. במרתף הבית יושבים זה שנים, בציפייה דרוכה יחד עם בעליהם, הר ארגזי שימורים עם ארגזון נפרד לפותחנים, גבעת חבילות נייר טואלט, מאה מטר תיל טורקי מגולוון, ארבעים ג'ריקן מים, עשרים ג'ריקן בנזין, מערום סוללות - חמש עשרה חפיסה מכל סוג, חמישה זרקורים, ארבע מסכות גז, שלושה גרזנים, שני סכיני קומנדו ואחד גנרטור סמי תעשייתי.
שנים הוא צופה בבוז בלתי מסותר בחבריו לתנועה נושרים אחד אחרי השני, כדגים פותים שנפלו ברשתות הכוזבות של הקדמה המדומה. עזוב שמשון זה המאה ה-21 עכשיו, סח לו רק לאחרונה זקן אגרני השכונה שמעון נאווי, גם היום אנחנו אוגרים הכל בסדר אבל על המחשב עיוני הנה תראה יש לי ארבע מאות סרטים על דיסקים ועוד איזה שש מאות על כונן חיצוני וזה אפילו לא תופס מקום בבית ולא מעצבן את האישה. וואלה יופי אח של טופי, ומה בדיוק יעשה עכשיו נאווי הגאון עם הצורב שלו והסרטים שלו והכונן ארבע טרה החדש מהאינטרנט? יישב ויראה סרטים כשכל העולם מתמוטט? כמו הכנרים הפראיירים ההם שהמשיכו לנגן על הטיטאניק עד שהמים נכנסו להם לנעליים? הווווו לא, הוא יאכל אותה בדיוק אבל בדיוק כמו שיאכלו אותה כל הגמדים טרוטי העיניים ששמו את שמשון ללעג ולמשיסה כל השנים. הנה לכם, חברים, האפוקליפסה כבר כאן וזה ברור שלא מגלים לנו בחדשות אפילו חצי ובהמון ארצות כבר יורים באנשים ברחובות ככה כתוב במפורש אדום על גבי מסך בתיק דבקה ועוד שניה זה גם פה וכל המלגלגים המדושנים מוזמנים לריב עכשיו על נייר טואלט וביצים בסופר כמו חובבנים עלובים ולאכול את הכובע יחד עם המסכה בשקל וחצי שקנו בסופרפארם שטובה אולי לעשות ממנה טייארה.
בימים האחרונים שב שמשון צזנה ומרגיש כיצד רוחו של נוח, מורו הרוחני מספר בראשית, מפעמת בחזהו. לא נבוש מן המלעיגים נוחצ'ה, הוא מכריז לעצמו מדי פעם בקול רם ובהטעמה רבה, מרשה לעצמו לשבור מעט דיסטאנס עם הצדיק התמים מדור המבול. הוא נועל את הדלת בכל שבעת מנעוליה, מותח את התיל שפרס ברוב עמל בין הויטרינה למדרגות, מיטיב את פנס הראש לראשו, יורד אל תיבת שמשון שבמרתף ביתו, מפעיל פילטר אב"כ, מדליק את הצגים הגדולים שעל הקיר, פותח רדיו, ומחכה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה