צאלה

המקום:
רכבי המתגלגל מגשר אריק מערבה.

משתתפים:
עבדכם הנאמן - נהג ואנתרופולוג חובב.
צאלה, פירותנית על ספידים, מטפסת בכבדות מכיוון כנסיית הלחם והדגים לעבר צומת כפר נחום. על גבה שק מנגואים ענק שבהסתברות גבוהה שוקל כמחצית ממנה. אולי זה רצף הכנסיות שהרגע חלפתי על פניהן, אבל אינסטינקטיבית היא נדמית עלי כאותו האיש, צועד לאורך הויה דולורוזה עם הצלב על כתפיו.
אין שום שוּל אבל אני מחליט לעצור בכל זאת. מחוסנת? מחוסנת. ממוסכת? ממוסכת.
צאלה נכנסת לרכב בתחושת הקלה. שק המנגואים גודש לי את כל הספסל האחורי ואני מקווה שתושביו כולם יצליחו להחזיק את בשרם הצהבהב חזק חזק בתוך קליפתו.

לבוש:
עבדכם - קז'ואל.
צאלה - שרוואל מהוה, טוניקה שנראית כמו לונגי עם שרוולים, שרשרת עם לוכד חלומות, עגילי פיס אנד לאב, חמש צמידים על כל רגל. כובע קש רחב שוליים. נדמה לי שהקונספט ברור.

צאלה - מטרה כללית:
לחדש את מלאי הפירות שלה לחודשים הקרובים.

צאלה - מטרת משנה:
לאסוף כמה שיותר פירות מהרצפה לפני שירקיבו.

צאלה - מטרת על:
לשכנע עוד אנשים להיות פירותנים על מלא (על הכוונת: עבדכם).

היסטוריה:
היא גדלה במשפחה אוכלת בשר. בתחילה הפכה פסקטריאניסטית (מן הסתם גם אתם, ממש כמוני, שואלים בזה הרגע מה זה לעזאזל. ובכן, בפשטות, בשר אסור - דגים מותר. "פשוט תגיד פישחוני", היא מחייכת).
משם עברה לצמחונות, משם לטבעונות ומשם לטבעונאות (שזה, מסתבר, טבעונות פלוס: הכל מן הצומח, כמובן, אבל אסור לבשל או לחמם. אוכלים נא בלבד. וואלה, אני לומד לא מעט היום).
אוקיי, אני מניח שפירותנות זו התחנה האחרונה במסע הזה, אני תוהה בחשש. אממממ, לא בדיוק, היא מחייכת ואני תופס את הראש. לאן למען השם עוד אפשר להתקדם מפה? עלים? ענפים? קליפת גזע?
אז ככה, היא מסבירה, אני אוכלת רק מה שנשר מהעץ, כי עצם פעולת הקטיפה עשויה להזיק לו.
בשלב זה אני נאלם דום.

בוא, תצטרף:
צאלה פוצחת במונולוג נלהב בזכות הפירותנות וכמה היא שינתה לה את החיים ואיך אנחנו הפרימטים מותאמים מעצם בריאתנו לאכילת פירות ואיזה נפלאות היא מחוללת במערכת העיכול. אבל זה אלף טון סוכר, אני תוהה. שותים הרבה מים, היא עונה, ומיד ממשיכה: ידעת שאידי אמין היה פירותני? אני שואל אם יש לה דוגמא קצת פחות רצחנית בשבילי אז היא אומרת שגם סטיב ג'ובס.
אחר כך היא מזמינה אותי להצטרף למסעות לקטים ברחבי הארץ. אסור להביא כלום חוץ מהבגדים שעליך, היא מזהירה, וגם הם אופציונליים. אני אומר שתודה רבה על המחשבה אבל נראה לי שאוותר.

ההורים:
"לא קל להם, אבל הם אף פעם לא הבינו אותי ממילא".
אחרי המעבר לפירותנות נטולת קטיף הם הרימו ידיים סופית והכריזו שתעשה מה שהיא רוצה. אני מקווה שעדיין מותר לקרר את הפירות המסכנים, שלא יצטננו חלילה, עקץ אבא, אבל אז הביא קורות עץ גדולות, בנה מחסן גדול בחצר, קנה מקרר סמי-תעשייתי וסגר לה את הפינה.

החבר:
קרניבור על מלא, אבל מקבל את הפירותנות אקסטרא של אהובתו קבלה מלאה. הוא מצדו מכבד אותי בדיוק כמו שאני, היא אומרת, אבל לי ממש ממש קשה עם התפריט שלו. האמת? אני לא יודעת מה לעשות. מזתומרת לא יודעת מה לעשות, אני תוהה, הרי השוני הוא כל היופי. תראי כמה יפה זה שהוא מקבל אותך בדיוק כמו שאת, לא צוחק ולא מזלזל ולא מטיל ספק ולא קורא תיגר; תחשבי כמה מאירה האהבה כשהיא מתרוממת כמו ציפור גדולה גבוה מעל ההבדלים.
כשאני שואל אותה אם היא אוהבת אותו היא עונה מיד "האמת? כן, מאד". יפה, אני מכריז, אם הוא אוהב אותך או לא אני לא צריך לשאול אפילו. זהו. אנד אוף סטורי. נא לא לגעת. תודה.

אהבה:
אני חושבת שאתה צודק, אומרת צאלה אחרי כמה דקות. תודה על זה. תודה גם בשמו.

בקעת בית נטופה:
צאלה מצביעה על מטע כלשהו בצד הדרך. תעצור לי כאן, היא אומרת. יש לי בתיק עוד שק למלא. את לא באמת מתכוונת לסחוב עוד שק מעבר לתפלץ שמאחורה, אני שואל בתדהמה. אם תפסיק לפחד ותעבור לפירותנות תבין מאיפה הכוח, היא קורצת, ומקסימום אקפיץ את החבר לבוא לעזור לי. הוא יבוא מכפר סבא? אני שואל. בטח, היא עונה. הוא כולו לב.
אגב, אני מעיר, אולי הספקות שלך חלחלו אליו קצת. כשיבוא, תגידי לו שוב כמה את אוהבת אותו. ככה, בדיוק כמו שהוא. מבטיחה, היא עונה, פיה ועיניה מחייכים. בתנופה נחושה היא מעמיסה את שק המנגואים העצום על שכמה, מנופפת לי לשלום ונעלמת בין העצים.