ניסיתי להציל אותו, אמר לי האב השכול בקול שקט, רך. עשיתי כל מה
שיכולתי כדי להציל אותו אבל לא הצלחתי.
הוא אחז בידי שהושטה לו קודם לכן אחיזה משתהה, מתמשכת. מגע ידינו
האחוזות משלח ברקים בתודעתי, תודעת אב. ובתמונות המתברקות פסגות של תקווה ותהומות
אין חקר של ייאוש וכאב מאכל ושורף וחוסר אונים חוסר אונים חוסר אונים מפרק כל תא
ותא בגוף ואבא צורח לאלוהיו קח הכל רק עזוב לי את הילד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה