לפעמים
העולם חושף לעומתך א-ביסעל שיניים. הוא בהחלט יודע לעשות את זה מדי פעם. אבל בערבו
של יום אתה חוזר הביתה. על קירות ביתך משתרגות שתי גפנים גדולות ומוריקות. ויש בזה
משהו כמעט בלתי נתפש, איך שני זרעים קטנים שנטמנו פעם באדמה הצמיחו שתי גפנים
גדולות ומשתרגות כל כך, ואיך הן מניבות לך מדי שנה בשנה שפע כזה, של עשרות ומאות
אשכולות ענקיים, בשרניים, וחוץ מדלי מים אחד פעם בשבוע הן לא דורשות ממך דבר
תמורתו. ואתה אומר לעצמך שעולם כזה, שבו קיימות גפנים פלאיות ומיטיבות כאלה, הלוא
מוכרח ביסודו להיות עולם טוב ומיטיב. והשיניים שחשף לעומתך מקודם נראות לפתע כענן
בוקר וכצל חולף.
בנך הצעיר עומד מתחת לשריגים הכבדים מפרי, קוטף לו עוד
ענב ועוד אחד, זורק אותם בפיו ועוצם את עיניו מעוצם המתיקות. אתה מביט בו, ולבך
מתרחב ונמלא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה