פה ושם בארץ ישראל - חלק שלישי: פארק הירדן

בפורום חרדי אינטרנטי ידוע, שעבדכם הנאמן נמנה על גולשיו הקבועים, יש נוהג משונה משהו. בכל פעם שאשכול בפורום צופן בקרבו תמונת אישה, מכל גיל ומכל מגזר, מחויב מעלה האשכול לציין בכותרתו את התמרור "זהירות נשים". כעת נבהיר, למען הסדר הטוב: הנשים אליהן מכוונת האזהרה תהיינה תמיד מהוגנות לחלוטין, על פי רוב חרדיות, שאם לא כן לא היתה תמונתן נכללת באשכול מלכתחילה. ומכאן נשאלת השאלה למי בדיוק ממוענת האזהרה הזו? הלוא מי שמצפונו מונע ממנו מלהיחשף למראה אישה באשר היא, הוא אדם שלא יכול ללכת ארבע אמות ברחובה של עיר. פרושים אשר כאלה, יחידים בדורם ממש, הן ודאי לא ירשו לעצמם לגלוש ברשת האינטרנט, אשר במרחק הקלקה או שתיים תפרוס לנגד עיניהם רבבות רבבות בחורות העושות מעשה זמרי ומבקשות כרטיס אשראי כפנחס.
מה יש לנו כאן, אם כן? הצטדקות בעלמא. הא ותו לא. מצג שווא של הקפדה יתרה שאין מאחוריו ולא כלום. חותמת מעושה של הכשר עצמי שלא שווה את הדיו הוירטואלי בו נטבלה.

***

פארק הירדן באמצע אוגוסט המה מבקרים עולצים מכל גווני החברה הישראלית. במאהל לשמאלנו, למשל, התנחלה מגה-משפחה עיראקית ששרה פיוטי שבת אל תוך הלילה. המאהל לימיננו איכלס קבוצת חובבי נרגילה, סיגריות נלסון והמיטב של איציק קלה. בתוך אחת מבריכות המים עמדה קבוצת צופיפניקים וביצעה סוג של גיבוש לא ברור. משפחה תימנית מסולסלת פיאות ועתירת ילדים עקרה בניחותא שולחן פיקניק שלם והציבה אותו בתוך הנחל. ככה, בשביל זרימה טובה יותר של הג'עלה. אנרגיות טובות התנחשלו להן בין שבילי הפארק. אף אחד לא רב. אף אחד לא קילל. כל קבוצה מצאה לה בכיף מקום להתגדר בו. מה רע?

מפה לשם התארגנו לשיט קיאקים. הילדים עטו בגדי ים וכפכפים, ויאללה לרכב. ברגע האחרון החלטתי לקחת אתנו את התיק עם הבגדים להחלפה, על כל צרה שלא תבוא. חמש דקות נסיעה בשטח הפארק, וכבר עמדו רגלינו הנרגשות בשערי מתחם השיט. אך זו צרה, שבקופות הובהר לנו חד משמעית כי איננו עומדים בדרישות הצניעות המחמירות של חצר האדמו"ר אבּוּ שניאור הלוי קיאק. מילא בגד הים של נעמה. בכל זאת, המכשלה הרוחנית שמציבה ילדה בת שמונה לעיניים טהורות הלוא היא מן המפורסמות. אבל מסתבר שגם בגד הים של יונתן לא עובר את הרף המחמיר של האי אתרא קדישא. אם הילד לא יתלבש, כך נאמר לי נחרצות, לא תוכלו לעלות לסירות. למזלי, כאמור, היה תיק הבגדים להחלפה של הילדים בהישג יד. אם היה נשאר במאהל - היינו נשארים על הגדה. חד וחלק. ככה ייעשה לילד בן שש שהעז להגיע לשיט קיאקים בפארק לאומי בלי חולצה.

האם קבוצה חרדית סגרה את האתר לשימושה הפרטי? לא. ממש לא. במדינת ישראל אין כל צורך בכך. מספיק שהחרדים יהוו קבוצת לחץ צרכנית גדולה מספיק בכדי שאבו קיאק, חברה מסחרית שקיבלה זיכיון מהמדינה להפעיל שיט קיאקים בטבורו של פארק לאומי, תעבור לדום מתוח ותחיל שרירותית חוקי צניעות מחמירים על כל מבקר ומבקרת הבאים בשעריה. בשנתיים האחרונות חרשנו את הפארקים הלאומיים ופארקי המדינה של ארה"ב לאורכה ולרוחבה של היבשת. האם היה עולה שם על דעת מישהו לחייב את כלל המבקרים לנהוג לפי גחמותיו הפסאודו-דתיות של מגזר מסוים רק כדי להרוויח עוד כמה דולרים? not in a million years. אבל במדינת כל מיעוטיה זו התנהלות מובנת מאליה, וכולם, כולל עבדכם הנאמן, מלבישים בצייתנות את בני התשחורת הפתיינים שלהם ושותקים כמו ילדים טובים, או לחלופין נשארים לעמוד נזופים בחוץ.

ומה הקטע המצחיק בכל הסיפור? שעסקני הצניעות החרדים, המוצאים בהכשרת אתרי הנופש את פרנסתם בעין יפה, טרם צברו כנראה מספיק כוח כדי להשתלט גם על גדות הירדן לכל אורכן, וממילא אינם מסוגלים לערוב לטהרת מסלול השיט כולו. כך קרה שהנופשים החרדים, אשר בעטיים חויב יונתן ללבוש חולצה, נתקלו לאורך הנהר, כמונו, במתרחצות ובמשתזפות בבגדי ים חושפניים. לא אחת, לא שתיים ולא שלוש. אז על מי בדיוק עובדים כאן?

האם עסקני הצניעות אינם יודעים שמדובר כאן בבלוף אחד גדול? יודעים גם יודעים. האם הצרכנים החרדים באמת חושבים שעסקניהם מסוגלים לתחום עבורם הרמטית תאי שטח נרחבים באחד מאתרי הטבע המטוילים בישראל? מסופקני. אז מה נשאר? בדיוק כמו בפורום ההוא: מצג שווא של הקפדה יתרה שאין מאחוריו ולא כלום. משחק מאחֵז עיניים, שכולם ממלאים בו את חלקם. המדינה נשכבת אפיים ארצה כאסקופה, עושה קולות של שטיח ונותנת לקבוצות מיעוט לעשות בפארקים הלאומיים שלה כבתוך שלהן. עסקני הצניעות מוכרים לצרכן החרדי אשליה של אתר נופש "כשר" וגוזרים אגב כך קופון נאה. הנופשים החרדים מנופפים בתעודת הכשרות של האתר במורד הזרם, כל הדרך אל המתרחצות בבגדי הים. והכי חשוב - יונתן שלי, במבט מלא פליאה, לובש חולצה כמו ילד טוב. תאכל אבק, יצר הרע!