לפני כמה וכמה שנים טובות הגיעו החלוצים הראשונים לארצות הברית. הארץ היתה חדשה ולא נודעת, השדות לא העלו יבול, והעתיד נראה לא משהו. בנקודה הזו נכנסו לתמונה האינדיאנים, שהגדילו ראש, לקחו אחריות, למדו את הלבנבנים פרק או שניים בהלכות חקלאות וראו איזה פלא - האדמה החלה להניב מכל טוב. כהכרת טובה ישבו האינדיאנים והחלוצים לסעודת הודיה משותפת, שהיוותה את היסוד לחג ההודיה.
על אף היותו חג חילוני למהדרין, חג ההודיה, ת'נקסגיבינג, הריהו מהחשובים שבחגי אמריקה, שני רק לחג המולד. אפשר כמובן להעלות אי אלו תהיות באשר לאופן בו גמלו החלוצים לילידים על נדיבותם וטוב לבם למן תום הארוחה הנעימה ההיא ואילך; על החינוך מחדש, שלא לומר הזובור האכזרי, שלא לומר רצח העם, אבל עזבו אתכם, למה להיות קטנוניים? חג ההודיה לנו היום! בואו נרד על איזה תרנגול הודו טוב, שיהיה לנו כוח למרפק מעדנות בואכה לדחוף בפראות בואכה לרמוס למוות זה את זה מארבע לפנות בוקר בתור לוולמארט, כי היי, איט'ס דה בלאק פריידיי!
בלאק פריידיי, עוד תופעת טבע מקומית, הוא יום שישי שאחרי חג ההודיה, הפותח את האורגיה הצרכנית של עונת החגים. משעות הלילה משתרכים תורים אינסופיים מול שערי חנויות הענק של הרשתות הגדולות, וסביב 6 בבוקר ניתן האות והטירוף מתחיל. עקרונית, מקור השם נעוץ בצבע הדיו בה נעשה שימוש כדי לסמן רווחים במאזן העסקי (בניגוד לדיו אדומה שסימנה הפסדים), וזאת כאות ומופת לרווחיות העסקית המסחררת של היום הזה. מכל מקום, אני די בטוח, שעבור משפחתו של עובד וולמארט האומלל מניו-יורק, למשל - שנמחץ למוות בבלאק פריידיי של שנה שעברה תחת עדר שועט של היפופוטמים אמריקאים, רק כיון שהעז לעמוד חוצץ בינם לבין האייפוד 3.4.4. ניו ג'נריישן ווטאבר שלהם - השם "בלאק פריידי" קיבל לפתע משמעות חדשה ומרעננת לגמרי.
אבל יודעים מה? שתיחנק הצביעות של אמריקה, הרוחצת בנקיון כפיה אל מול שואת האינדיאנים (שהשלכותיה ממשיכות להטביע את חותמן ההרסני בשרידים שבשמורות עד עצם היום הזה) ועל הדרך שתישרף גם תרבות הצריכה מעוררת הבחילה שלה. אנחנו קיבלנו לונג וויקנד וזה מה שחשוב.
את חג ההודיה בילינו במנהטן. בארבע וחצי בבוקר יצאנו מבולטימור, בשאיפה להגיע למרפסת של בית הכנסת הפורטוגזי ברחוב 70 ולצפות מלמעלה בפנאן על מצעד חג ההודיה המרשים של רשת בתי הכלבו "מייסי'ז". "אין לך מה לדאוג", הרגיע אותי סלומון ואס-דיאס, סָלוֹ - מנהל בית הלוויות של הקהילה הספרדית-פורטוגזית בניו-יורק, פורטוגזי אדוק וחבר ותיק, שהיה שרוי במצב רוח מצוין באותו בוקר בשל יום עסקים מוצלח במיוחד (שני נפטרים רק מהבוקר, עם אופציה לנפטר שלישי תוך כמה שעות. ככל הנראה שיא עונתי) "אני שומר לכם מקום של כבוד על המרפסת, אבל קחו בחשבון שיהיה צפוף מאד בגלל כל ה-א-ש-כ-נ-ז-י-ם שבאים אלינו לראות את המצעד". את נימת הבוז והסלידה שרחשה בקולו של סלו כשביטא את השם המפורש "אשכנזים" ניתן היה לשמוע עד החוף המערבי. למעשה, סלו תיעב אשכנזים במידה כזו, עד שלחתונתי (עם עלמה צעירה ונאוה בשם חגית לבית דויטש, כזכור) הוא טרח וכתב לי מכתב על נייר מכתבים רשמי של הקהילה ובו הזהיר אותי בשם אבותינו הקדמונים כולם שלא להתקרב לאשכנזים ולא לבוא אתם במגע, ולו עקיף. "מוטב כבר להתעסק עם גויים מאשר עם האלה", קבע נחרצות, והדברים - כתובים בדיות כחולה כשמעליהם מתנוסס סמל עוף החול של ק"ק שארית ישראל אמסטרדם - שמורים ומתועדים אצלי.
אין מה לומר, התכנית של סלו ושלנו לדפוק את המערכת ולהשקיף על
ההמונים הנדחקים בצדי השדרה השישית ממרום המרפסת המגולפת של בית הכנסת היתה פשוט
יוצאת מן הכלל, רק ששכחנו משום מה לעדכן את משטרת התנועה של ניו יורק על קיומה, כך
שבסוף זה נגמר כמובן בשורה השבע עשרה בטיימס סקווייר, דחוסים בין חמולה הודית
בהיקף של קאסטה שלמה לפחות, חבורה של יאפיות אסייתיות שלא סתמו את הפה לרגע ומשפחת
רד-נקס על גבול החלסטרה. את כל מה שהתרחש על הכביש עצמו לא היה לנו סיכוי לראות
ממילא, ואת בלוני הענק של הדמויות המצוירות יכולנו - כך הסתבר לנו בדיעבד - לראות
בגודל זהה גם לו היינו עומדים מאתיים מטר אחורה, ולא בטבורו של הצ'ולנט האנושי
המהביל ההוא. לא נורא. מטעויות לומדים, ובכלל - חליק, ווי ג'אסט טוּק מנהטן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה