והיה כמובן המורה לעברית. הוא נתן לנו לכתוב חיבור "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול". אני ישבתי וחשבתי והתעצבנתי. לא ידעתי מה לכתוב.

אחר-כך כתבתי וכתבתי כאילו אחז אותי בולמוס. אני רוצה להיות גם עם שורשים וגם עם כנפיים, כתבתי. למה חייב אדם לוותר על השורשים אם ליבו חפץ בכנפיים?

השורשים מפסידים כל כך הרבה כשהם תקועים באדמה ואינם יכולים לרחף ולראות את נופו האדיר של העץ שהם חלק ממנו ואת היער הגדול שהעץ כולו הוא חלק ממנו.

והציפורים שעל העץ, שזכו ויש להן כנפיים, חסרות הן את האחיזה בקרקע. קיניהן תלויים בחסדיה של רוח סערה ובחוסנו של העץ שבסתר ענפיו הן חוסות.

כשאהיה גדול אני רוצה להיות אדם עם שורשים וכנפיים.

(אמנון שמוש, תמונות מבית הספר העממי)

יום חמישי, 18 ביולי 2013

אישציפור בידיעות

קוראת ותיקה שלחה לי מזמן, אישציפור בטור של יגאל סרנה בידיעות.

מה שיפה ונכון כאשר אתה כותב טקסט ושולח אותו לחלל העולם, הוא שכל אחד יכול להתחבר אליו ממקומו. גם אם באופן אישי אני חלוק על המסקנה של יגאל, אני שמח שכותב רגיש ומוכשר כמותו מצא השראה בדברים שכתבתי
.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה