והיה כמובן המורה לעברית. הוא נתן לנו לכתוב חיבור "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול". אני ישבתי וחשבתי והתעצבנתי. לא ידעתי מה לכתוב.

אחר-כך כתבתי וכתבתי כאילו אחז אותי בולמוס. אני רוצה להיות גם עם שורשים וגם עם כנפיים, כתבתי. למה חייב אדם לוותר על השורשים אם ליבו חפץ בכנפיים?

השורשים מפסידים כל כך הרבה כשהם תקועים באדמה ואינם יכולים לרחף ולראות את נופו האדיר של העץ שהם חלק ממנו ואת היער הגדול שהעץ כולו הוא חלק ממנו.

והציפורים שעל העץ, שזכו ויש להן כנפיים, חסרות הן את האחיזה בקרקע. קיניהן תלויים בחסדיה של רוח סערה ובחוסנו של העץ שבסתר ענפיו הן חוסות.

כשאהיה גדול אני רוצה להיות אדם עם שורשים וכנפיים.

(אמנון שמוש, תמונות מבית הספר העממי)

יום שבת, 5 בדצמבר 2015

יוסי שריד 1940-2015



בסביבה של שנות ילדותי ונערותי היה יוסי שריד הדמון האולטימטיבי (בנשימה אחת עם שולמית אלוני, ואת מי עניין בכלל שרוב הזמן השניים היו צ׳ילבות מהגהינום). יוסישריד. הפרוטוטיפ הקלאסי של סמולן עוכר ישראל.
כשבגרתי וחציתי את הקוים, ברוך הנותן לשכוי בינה, כבר נשתקעה בי ההבנה כי מוטב יהא חלקי עם רואי נכוחה נדחים מאשר עם טועים הנישאים עלי כתף.
שריד פרש מכל עיסוק פוליטי כבר לפני שנים, ומבחינה זו מותו לא קטע עשייה פעילה או מהלך מדיני. ולכן העצב שנדמה כי ירד היום על רבים הוא כנראה בעיקר עצב על מה שיכול היה להיות לו היתה תפיסת עולמו מקבלת את המקום הראוי לה; לו היו שריד וחבריו מצליחים לפרוץ את גבולות שבט השמאלנים הלבנים הקטן והנאמן שלהם.
ולזכותו של שריד צריך לומר שהוא באמת ניסה. בקריית שמונה ובשדרות ובמרגליות. כשפוליטיקאים מימין עקרו את מגוריהם למקומות חדשים בעיקר כדי לתקוע לערבים אצבע בעין, יוסי שריד הלך להתגורר ביישובי הפריפריה המופגזים כדי ללמד בהם תנ״ך ואזרחות כמורה פשוט.
אבל אולי צריך להיות כנים ולהודות שלא מן הנמנע כי המשימה הזו הייתה בלתי אפשרית מלכתחילה, במדינה המדממת והמבעבעת שלנו. זה לא שהשכנים שלנו עשו או עושים חיים קלים למי שמנסה לקדם הסכמי שלום אתם. שריד היה כנה מספיק כדי להכיר בכך ומורכב מספיק כדי להבין שאין דרך אחרת.
יוסי שריד, לוחם צדק עקשן וישר דרך. יהי זכרו ברוך.


יום שישי, 4 בדצמבר 2015

טיפול בלייזר


השם לייזר לויד הסתובב סביבי כבר מזמן, אבל רק כשהלכתי לשמוע אותו (ב"פטריה" בקיבוץ דן) הבנתי למה הנפש שלי דחפה אותי כל הזמן הזה אל שערי ממלכת הצלילים שלו.
לא ארחיב על ההופעה עצמה. מילים ממילא לא יצליחו להעביר את התחושה ומהחוויה. פשוט לכו לראות את התופעה הקוסמית הזו שנקראת לייזר לויד, והנשמה שלכם כבר תמצא דרך לומר לכם תודה.
אבל כאן התכנסנו דווקא בשל צילומי נגינה עצמיים שלייזר מעלה לדף הפייסבוק שלו אחת לכמה ימים.
שם, בצילום סלולרי דהוי על רקע ארון חדר שינה פשוט בשעת לילה, מצאתי את אחד הביצועים הנוגעים ששמעתי לניגון ארבע בבות של האדמו"ר הזקן. בלי תזמורת. בלי מקהלה. בלי התוועדות המונים. רק לב אחד וגיטרה מכושפת שמחוברת אליו בנימים בלתי נראים אך קיימים מאד, ואדם יקר אחד שממריא על כנפי נגינתו אל על ומושיט אלינו יד ואומר בואו תעלו גם.
עליתי.