1. מיאמי. ביקור שלישי תוך שנה וחצי. אין דרך מעודנת לומר את זה, כנראה. אני חולה על העיר הזאת. 25 מעלות בסוף דצמבר באמריקה; האטלנטיק שמתנוצץ בשלל טורקיזים; הלגונות השלוות שחורצות את מיאמי ביץ' לאורכה ולרוחבה; הקצב הלטיני הנפלא של העיר ושמחת החיים הטבעית של תושביה. שבע-עשרה שעות נסיעה מבולטימור, ואנחנו ביבשת אחרת.
ובנמל, המוסיקה פשוט לא מפסיקה. אני מוכן להישבע שכמה וכמה מן הנוכחים רקדו את עצמם לדעת על המזח גם כשביקרנו שם לפני שנה. על הבמה "ג'יפסי לֵיין" המעולים נותנים בראש, ועל הרציף מפזזים מאות אנשים, זרים זה לזה עד לפני רגע, דופקים רומבה סוערת בשורות ארוכות-ארוכות כאילו היו באירוע משפחתי. בקדמת הבמה, ממש לפני הלהקה, רוקדים עשרות ילדים. בינות לתריסרי הצ'יקיטיטאס הלטיניות שקורעות את האויר בתנועה בלתי פוסקת, מפזזת נעמה שלי מעדנות כיורשת עצר וולשית, ומזיזה את הראש רק כדי לוודא שאבא לא הפסיק חלילה לצלם אותה בוידאו.
2. בוולמארט של פלורידה-סיטי, עיירה בדרום-דרום פלורידה עם ארבעה עצי כריסמס על כל תושב בממוצע, מצאנו עשרות חומוסים של "צבר" (או "סאברה" בגרסה המקומית) מתנוססים בגאון על המדפים, ועוד בטעמים שאין אפילו בבולטימור ("נגיעות תרד - אההם אההם - וארטישוק"). כדי לנסות ולהמחיש את גודל הנס, בואו רק נאמר שמדובר בסיכוי שווה ערך לרכישת גרביים של סנטה בדאונטאון גאולה.
וספיקינג אוף סנטה...
3. "רגע, אבל זה כשר?" שאלה נעמה בנונשלנט את הסנטה החביב שישב בלובי של המלון שלנו במיאמי-ביץ' וחילק לילדים שקיות של ממתקים. הקלאוס, מצדו, ענה בחיוב ולמרבה התדהמה אף צדק לחלוטין, באשר 90% מתכולת השקית, ממתקי הרשי ונסטלה למיניהם, נשאה הכשר OU מהודר. מי אמר שאי אפשר לרקוד על שתי חתונות?
4. "Come come, kissy kissy" (ינון מנסה לאמץ אליגטור במשקל 800 פאונד כחיית מחמד, הפארק הלאומי אברגליידז).
5. "המלצות על הקי'ז? אוה, אני מצטערת. מעולם לא הייתי שם", אמרה לי אגבית פקידת המלון בפלורידה-סיטי, שלדבריה גרה בעיירה (מרחק רבע שעה נסיעה מאיי הקי'ז היפהפיים של דרום פלורידה) מיום שנולדה. לפעמים האמריקאים פשוט בלתי ניתנים להבנה
6. "אוי ואבוי, שיט! נתפס לנו דג בחכה" (כותב שורות אלה, בתגובה ספונטנית שהחליפה את מה שאמור היה להיות חגיגת הדיג המוצלח הראשון שלנו).
7. "סליחה! הוי, אלוהים, סליחה! אני כל כך מצטער!" (כותב שורות אלה, לדג שקיפץ בעלבון נורא על הרצפה. חצי דקה לאחר מכן כבר חילצנו את האומלל בעור קשקשיו מידי אלפונסו, קובני חביב שדג לידנו על הגשר באיילַמורָאדה והיה כבר מוכן ומזומן להדגים לנו בעזרת סכינו האימתנית כיצד לעשות בשללנו שפטים, וזרקנו אותו חזרה למים. נו שוין, ממילא הוא לא היה כשר).
8. "וזה שההולי טמפל נחרב, נראה לכם שזה היה סתם? זה היה מסר חד משמעי מאלוהים, שלכפר על חטאים עם קרבנות זה כבר פאסה ושמעכשיו מכפרים רק עם כרייסט" (האב ביל וולייזן ממסדר האוונגליסטים של קי ווסט מרביץ בנו תורה על המזח במאלורי סקוור).
ולפינות הבלוג, חדשות כותיקות...
"תפתחי, תפתחי וואינט. בואי נראה מה קורה בארץ":
"אם רק לא תתרמו את איבריו, יקרה נס והוא ישוב לחיים" אמרו אי אלו חסידים שוטים למשפחתו הלומת הצער של כדורגלן העבר אבי כהן ז"ל - שהיתה נכונה להיאחז בכל קש בכדי לא לטבוע במצולות יגונה - ומנעו במו ידיהם חיים מחמישה או ששה או שבעה בני אדם. איכשהו נראה לי שאף אחד מהאפסים האלה לא היה מתנגד לקבל תרומת איברים לו היה במקרה נזקק לה בעצמו. אז בהזדמנות זו נאחל למנוולים, דוברי האלוהים מטעם עצמם, שיזדקקו לתרומה כזו ממש בעגלא ובזמן קריב, ואז שיחכו שנים בתור, ואז שייענו בשלילה. ואם חפצה נפשכם להרבות אור של אנושיות ותקווה נוכח הנבלה החשוכה הזו - רוצו וחתמו עוד היום על כרטיס אדי (אם עדין אין לכם כזה).
"מפי עוללים":
יונתן: אבא, אנחנו כבר במרילנד?
אבא: לא, אנחנו בצפון קרוליינה. אבל אל תדאג, מתוּקי, רק עוד קצת ונגיע.
יונתן: אבא, אתה יודע מה?
אבא: מה?
יונתן: בוא נעשה הסכם, מעכשיו קצת זה כבר לא הרבה. אם אומרים "קצת" אז זה קצת ואם אומרים "הרבה" אז זה הרבה...
"באנגלית זה נשמע יותר טוב":
אבא: יונתן, לך לצחצח שיניים
יונתן: אבא, בבקשה, לא עדַין! (not yet)
יונתן: אבא, תגרד לי בגב
אבא: איפה, פה?
יונתן: לא, לא פה. כל הדרך למעלה (all the way up)
אבא: יונתן, קרה משהו?
יונתן: לא, כל הדברים בסדר (everything is OK)
נ.ב. אי אלו תמונות תוכלו למצוא כאן.
