יש לנו שׁוֹלֶם במאוול

בזמן האחרון יצא לי להיות בטווח שמיעה של מואזין אחד, לא חשוב שמות. המואזין, כידוע, קורא חמש פעמים ביממה (כלומר משמיע הקלטה מתוזמנת, כי ממש כמו עם צגי המידע האלקטרוניים בבתי הכנסת שלנו - ההייטק הגיע גם למסגדים אלחמדולילה) ועם הזמן למדתי לאהוב את האדהאן (תפילת המואזין) שלו, ובייחוד את "חַיִיא עַלָא א-צַלָּאת, חַיִיא עַלָא אלפַלָּאח". "בואו לתפילה, בואו לגאולה".

קודם כל כי למען האמת אני אוהב את עצם הקריאה לתפילה יותר מאשר את דיוני איזה אללה הוא הכי אכבר שקודמים לה. אף שאינני מגדולי המתפללים בעצמי - אנשים שעומדים או כורעים בתפילה מרגשים אותי.

אבל בעיקר כי בשורה הזו ממש מביא מואזיננו המדובר במאוול משובח לפנים. מעין עלייה ארוכה ארוכה ואחריה ירידה מתונה, דיאזית כזו, של חצי טון, שמסתיימת בטיפוס מסולסל ומפואר בחזרה למעלה.

אלא מאי, לפני כמה זמן גיליתי להפתעתי שההקלטה המוכרת של מואזין הבית הוחלפה בביצוע אחר של מואזין חדש, ש... איך נאמר בעדינות... ובכן, מכירים את זה שמגיע חזן חדש לבית הכנסת והוא משוכנע בשכנוע עמוק שהלחנים החדשים והמיוחדג'ים שהביא עמו בצקלונו הם מעין עולם הבא למרות שלפי כל אוזן סבירה מדובר בפיגוע מוסיקלי המוני? אז כזה.

ואני חייב לומר שקצת התרעמתי. ככלות הכל גם אנחנו מאזינים פה, לא? אם אתה קורא לי לבוא להתפלל אחת לכמה שעות עם רמקול עתיר דציבל, באיזה קטע אתה מחליף לי על הראש את האדהאן שאני אוהב בלי לשאול אותי אפילו?

אבל סוף טוב הכל טוב - ככל הנראה גם הקליינטורה היותר קובעת לא ממש נפלה מהביצוע החדש, ואני קיבלתי את המאוול שלי בחזרה תוך יום וחצי. בואו לגאולה.

אמש בחוף

אמש בחוף השתכשך לידנו גבר, להערכתי אולי בן שבעים אולי יותר, עם זוגתו.
עד כאן לא מעניין במיוחד, אלמלא שהיה עם גלגל ים.
ולא סתם גלגל ים, אלא פצפון כזה של ילדים קטנים, עם צוואר של ג'ירפה או ברבור או חדקרן או ווטאבר.
ולא שהיינו בעמוקים או משהו. בחופים המוכרזים בכנרת מצוף הגבול עובר בגובה עמידה של אדם מבוגר, והוא אפילו לא היה קרוב למצוף.

וכך היה מתערסל לו בין האדוות הרכות, גופו הגדול חבוק בגלגל ים של ילדים בני שלוש המאיים להתפקע על פני רוחב חזהו, צוואר הג'ירפה או ברבור או חדקרן או ווטאבר מתחכך כנגד זיפיו הלבנים.

וזוגתו היתה משיטה אותו בעדינות אנה ואנה על פני המים. ומדי פעם היתה מלטפת אותו על קרחתו והוא היה מתמסר למגעה, עוצם את עיניו, מפשיל ראשו לאחור ומחייך כילד קטן.

מה נאוו בריותיך ה'.