אנני אדסון טיילור היתה אלמנה
ענייה בת 63 כאשר הגיעה לניאגרה בשנת 1901. בעל חדש לא הופיע, המזומנים הלכו וכלו,
וטיילור עשתה את הדבר הראשון שכל אדם במצבה היה עושה. בשארית כספה הזמינה אצל
חביתוש מקומי חבית עץ אלון מחושקת פלדה, ריפדה אותה היטב היטב בשמיכת הפוך הישנה
שלה, הכניסה לתוכה את החתול שלה - ששכח להתנגד מעוצם התדהמה - ואז נכנסה אליה
בעצמה, לא לפני שציוותה על קרוביה (שאין לדעת אם ביצעו משימתם בהשלמה עצובה או
בהקלה מתרוננת) להשיט את החבית - על מטענה האנושי והחתולי - הישר במורד הניאגרה.
בניגוד לכל הסיכויים, וכנראה הודות
לעבודה טובה מאד של החביתוש הנזכר, שרדה טיילור את הנפילה בחיים. כשמשו אותה
הקרובים (המאושרים/מאוכזבים, בהתאמה) השביעה אותם טיילור, רועדת ומטושטשת, לבל
יעזו לחזור על התרגיל שלה בעצמם. החתול האומלל, אגב, שנכנס לחבית שחור כעורב - יצא
ממנה, לפי השמועה, לבן כשלג.
אולם אנני טיילור האומללה לא באמת
הגשימה את חלומה להתפרסם ולהתעשר לאחר מעשה. האמרגן ששכרה התחכם ונמלט עם החבית
ההיסטורית, וקהל האלפים לא ממש התייצב להרצאותיה. לאחר כמה שנות רוכלות עלובות
ברחובות ניאגרה-פולס, מתה טיילור חסרת כל.
אני משער שטיילור נסכה בטחון רב
במר צ'ארלס סטפאנס, שהיה משוכנע שמה שעבד עבור ליידי בת 63 יעבוד גם עבור גבר חסון
אשר כמוהו. מה שסטפאנס האומלל שכח, הוא שזה לא הגיל. זה התרגיל. המפלים האימתניים
קרעו את חבית ה-280 ק"ג שלו לגזרים משל היתה פיסטוק גמדי, וסטפאנס צלל כעופרת
במים אדירים (שמות ט"ו). יום מאוחר יותר, אגב, התקיים בו גם הפסוק
"תורישמו ידי" (שם, שם) באשר המחפשים לא הצליחו למצוא מגופתו אלא את
זרוע ימין.
ג'ין לוסייר היה לאדם השלישי שחצה
את המפלים. כלקח מגורלו העגום של קודמו - ממנו לא נותר, כאמור, אלא יד ושם - עשה
לוסייר את הדרך בתוך כדור גומי גדול שמולא בבלוני חמצן. לוסייר שרד את הנפילה ואף
עשה כסף לא רע ממכירת חתיכות מכדור הגומי.
ג`ורג` סטאסאקיס ניסה לעבור את
המפלים בחבית עץ באורך 3 מטרים בשנת 1930. למרבה הטרגדיה, נלכדה החבית מאחורי הזרם
האדיר ולא הצליחה לפלס דרכה מבעד לו, אל שפך הנהר. סטאסאקיס האומלל מת מחנק לפני
שהגיעו המחלצים, אך הצב שלו בן ה-105, "סוני בוי", שהיה עמו בחבית -
ניצל.
רד היל סניור החזיק בפעילות עניפה
בשני צדי הגורל של המפלים. הוא גם חצה אותם בעצמו (ושרד) וגם השתתף בחילוצן של לא
פחות מ-177 גופות ממי הניאגרה - אחת מהן, אבוי, של בנו, רד היל ג'וניור, אשר הכלי
שבנה, "הדבר" ("The Thing"),
שהיה בנוי מ- 13 פנימיות של גלגלים המחוברים בחבל וברשת דייגים, צף אמנם לאחר
הנפילה על מי הנהר, אך ללא רוכבו.
ג`סי שארפ קיווה מאד לקדם את
הקריירה שלו כלהטוטן ע"י חציית מפל הפרסה בעזרת קיאק, ללא קסדה או חגורת
הצלה. הוא יצא למשימה ביוני 1990 אך גופתו לא התגלתה מעולם. חמש שנים מאוחר יותר
ניסה רוברט אובראקר לחצות את המפלים על ג'ט סקי. על המופרזות המסוימת ביומרה שלו
למד גם אובראקר האומלל בדרך הקשה.
אבל כדי לסיים בטוב, נספר כאן את
הסיפור המופלא של רוג'ר וודווארד בן ה-7, שנסחף עם אחותו הישר אל המפלים לאחר
שהמנוע בסירתם שבק חיים. את אחותו הצליחו כמה תיירים למשות מן המים הגועשים בדיוק
רבע שניה לפני שנפלה. אך רוג'ר הקטן - חליפת הצלה קטנה לגופו, דפק נפילה נטולת כל
חבית או גלגל ישר אל תוך מפלי הפרסה. למרבה התדהמה, שרד רוג'ר את הנפילה בחיים
ונמשה ללא פגע בידי צוות ספינת "עלמת הערפל" שסיירה למטה. ללמדך, שכמו
אצל דוד בעמק האלה - לפעמים פחות זה בעצם יותר.
נ.ב. בפולקלור האמריקאי נחרתה
שיירת המטורפים הזו כ"בריגדת החביות". חלק מכלי השיט מוצגים לראווה עד
עצם היום הזה בלובי של קולנוע האיימקס בניאגרה-פולס, קנדה.
נ.ב.2. טיפ מסחבק: אם אתם מגיעים
לניאגרה מדרום - אל תפספסו את אזור "אגמי האצבע" היפהפה בצפון-צרכז
מדינת ניו-יורק. המלצת השף: פארק המדינה ע"ש רוברט טרֶמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה