"העיר הזאת היא כמו 'חלף עם הרוח' על סמי הזיה" (ג'ון
קיוזאק, "חצות בגן הטוב והרע")
לסאוואנה הגענו עם
בוקר, אחרי נהיגה במשמרות כל הלילה מבולטימור. גשר מיתרים מרשים חצה את הנהר רחב
הידיים עליו שטו הספינות שהביאו לכאן את המתיישבים הראשונים, ותיכף כבר היינו
ברובע ההיסטורי של העיר. נכון, "היסטורי" באמריקה זה מושג יחסי, וכל
קופסת בדיל בת 200 שנה זוכה פה למעמד של אוצר לאומי, לתיעוד מדוקדק ולשימור קפדני.
ובכל זאת - הבניינים המסותתים מן המאה ה-18, בשילוב עם עצי האלון המיוחדים של העיר
- שעלוותם הירוקה-אפורה-כחולה נוטפת מטה - השוו לה מראה קסום ורב רושם, וכנראה לא
בכדי היא נחשבת לאחת הערים היפות בארה"ב.
אחרי התמקמות במלון
יצאנו לתור את הארץ, בתחנת החובה הראשונה שלנו - הלוא היא כיכר צ'יפאווה המפורסמת,
שעל אחד מספסליה גולל פורסט גאמפ רב הקסם את סיפורו הלא ייאמן - פגשנו את מרווין,
מעין גרסה מקומית לגארת' מ"עולמו של ווין", את חבריו ליסה וג'ארד ואת
שלושת כלביהם. ליסה היא סטודנטית ב"סקאד", סאוואנה קולג' אוף ארט אנד
דזיין, הדי נחשב; ג'ארד בא לבקר כל הדרך ממיין הרחוקה ומרווין הוא בכיר בתעשיית
הכימיקלים, אם אתם מבינים למה אני מתכוון. השלושה, מחוייכים ואדיבים כמו כל
האמריקאים שיצא לנו לפגוש דרומה מקו מנהטן, נתנו לבקשתנו סקירה ממצה ותכליתית על
העיר. "זה נכון", אמרה ליסה, "זו עיר נחמדה ויפה, גם צילמו בה המון
סרטים, אבל בתכל'ס - לצעירים אין הרבה מה לעשות כאן. אנחנו בעיקר שותים רוב
היום". "הו, זה לא מדויק", העיר מרווין - ללא כל ספק עד מומחה
ומהימן לנושא - "אנחנו שותים כל היום, ואם אפשר אז גם בלילה. אבל
אם אתם מחפשים לבלות, לכו לריבר סטריט. אם משהו קורה - הוא יקרה שם".
הדרך לריבר סטריט עברה
בעוד כמה כיכרות חינניות דוגמת הצ'יפאווה סקוור, כי בסוואנה כל הצטלבות של הרחוב
הראשי עם רחוב אחר יוצרת כיכר מוצלת ויפה. בכיכר הבאה פנה אלינו מישהו ששמע את
יונתן אומר "אבא" והזדרז להציג את עצמו בפנינו כבן לקהילת יהודי
סאוואנה, בת כ-3000 איש מסתבר. הנה כי כן, יהודים ספרדים מלונדון (קרובי משפחה?)
הגיעו לכאן כבר בספינות הראשונות ששטו במעלה הנהר ומאז הם כאן, מחזיקים בקהילה
קטנה ועקשנית בלב הדרום האמריקאי. בעיר פועלים טמפל רפורמי ובית כנסת אורתודוקסי.
בית הכנסת הרפורמי הוא למעשה השלישי בעתיקותו בארה"ב כולה וככל הנראה גם
היחיד בה שנבנה בסגנון גותי (כפי שתוכלו לראות בתמונות) וזאת בכלל משיקולי תקציב, כי האדריכל
הזול ביותר שנמצא ידע לבנות רק כנסיות...
ריבר סטריט, הרחוב
הראשון של סאוואנה, הוא רחוב יפהפה, מרוצף אבנים בלתי מסותתות ומתוחם בשורה ארוכה
של חנויות מזכרות ופאבים מצדו האחד, ובנהר סאוואנה מצדו השני. נהר סאוואנה הוא ממש
לא נהר צעצוע, אגב, אלא נהר רחב ידיים וכנראה גם עמוק מאד, כי על מימיו ראינו
אוניות ענק נושאות מכולות משייטות להן בכיף. ריבר סטריט הוא ככל הנראה מיקרוקוסמוס
מהימן של סאוואנה כולה. האנשים נינוחים ושלוים באופן כמעט בלתי רגיל, כולם מחייכים
ומסבירי פנים במדה כזו, עד שמצאתי את עצמי מתחיל לשאול סאוואנאים אקראיים כל מיני
שאלות סרק, רק כדי לשמוע אותם עונים לי במבטא הדרומי הנפלא שלהם "תִּצְ'מַע,
בָּאדִי, בְּעֶטְסֶם מַ'צְ'תָּה טְסַרִיך לַ'שוֹת זַה בְּעֶטְסֶם לַקַחָת
תְ'עַטְסְמֵךַ עוד סִיבִים וְמַשוּ רֶגֶל יַסָר וְאַז בְּעֶטְסֶם לִטְסוֹק אֵיפֹה
הַפֶּסֶל וְצַ'ארְלִי הַמְטוּרְלָל כְּבַר יַרְאַה ךָ' 'תוֹ בְּעֶטְסֶם".
בריבר סטריט מצאנו גם
את מורגן איש הציפורים, זורק פיסות לחם לשחפים המתלהבים שתפסו אותם באויר, ובעיניו
מין חדווה משונה, וגם חבורה של חבר'ה שרקדו ברייקדאנס ואז באו לשאול אותנו אם הם
היו sababa (מילה שלמדו מחבריהם
הישראלים, אותם פגשו - איך לא - בדוכן הקוסמטיקה שלהם בקניון. כי מדינת ישראל, אם
במקרה לא ידעתם, היא יצואנית בסדר גודל מעצמתי של צעירים אחרי צבא, שעומדים בכל
קניון אפשרי בארה"ב ומוכרים לאמריקאים מוצרי קוסמטיקה מים המלח, בבחינת
"עור לגויים").
והיה גם באד, זמר שחור
שלבש חליפת כותנה בהירה, פרט על גיטרה שבורה ושר בקול שמעולם לא שמעתי כמוהו. בכל
פעם שהתחיל לשיר, חצי שלם של פרצופו זז מגמה או שתיים הצידה ואז יצאו מפיו צלילים
עמוקים ובועטים ועמומים ומדהימים ומכאיבים, כאילו בקרביו שוכנת מערה ענקית היורדת
עד בטן האדמה.
למעשה, כל כך נתפסנו
בקסם הסאוואנאי עד שחזרנו לסאוואנה גם בשובנו לבולטימור, ומן הסתם עוד נחזור אליה
שוב.
ובינתיים - ממשיכים.
למיאמי.
מפי עוללים:
מלון גארדן סוויטס. סוואנה, ג'ורג'יה.
נעמה: אפשר לקבל עוד שתי שקיות אשפה?
חדרנית סינית: אוּוּוּוּוּוּוּ, גָאלְבֶּג' באג גוּדִי גוּדִי לִינג-לִינג
@#@$%&#^^ (סוג של אנגלית בניב פרוטו-סיני כבד)
נעמה: ????
יונתן: עזבי, היא בטח מדברת ג'ורג'ית
מפי עוללים 2:
"אבא! העולם הוא לא חדר בבית מלון! העולם הוא גדול ורחב
ידיים! (נעמה מנסה לשכנע את הח"מ להרחיב את הרפרטואר הקולינרי שלנו בסוואנה
מעבר לזה של "מסעדת הכירה החשמלית" הפיראטית מחדר מס' 111).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה