והיה כמובן המורה לעברית. הוא נתן לנו לכתוב חיבור "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול". אני ישבתי וחשבתי והתעצבנתי. לא ידעתי מה לכתוב.

אחר-כך כתבתי וכתבתי כאילו אחז אותי בולמוס. אני רוצה להיות גם עם שורשים וגם עם כנפיים, כתבתי. למה חייב אדם לוותר על השורשים אם ליבו חפץ בכנפיים?

השורשים מפסידים כל כך הרבה כשהם תקועים באדמה ואינם יכולים לרחף ולראות את נופו האדיר של העץ שהם חלק ממנו ואת היער הגדול שהעץ כולו הוא חלק ממנו.

והציפורים שעל העץ, שזכו ויש להן כנפיים, חסרות הן את האחיזה בקרקע. קיניהן תלויים בחסדיה של רוח סערה ובחוסנו של העץ שבסתר ענפיו הן חוסות.

כשאהיה גדול אני רוצה להיות אדם עם שורשים וכנפיים.

(אמנון שמוש, תמונות מבית הספר העממי)

יום חמישי, 6 במאי 2010

מסע פסח 4 - איך עושים את זה? (סוג של אודטה)


אז אחרי שדיברנו קצת על הנסיעות - הנה כמה טיפים בקצרה על לוגיסטיקה: 

לינה:
כמה מעלות טובות לארצות הברית של אמריקה, ואחת מהן היא היותה נוחה בעליל לטיילנים. בקלי קלות ניתן למצוא בכל מקום מלונות/מוטלים זולים (סביב 35-40 דולר ללילה בממוצע עבור חדר גדול עם שתי מיטות קווין-סייז). ולא זו אף זו, אלא שכמעט בכולם יש גם מכונת כביסה ומייבש מופעלי מטבעות (כך שממש לא חובה לארוז הרבה מדי בגדים), אינטרנט אלחוטי בחדרים וגם מכונת קרח (לצידנית). 

כשמזמינים את החדרים באתרי האינטרנט (kayak.com, בומבה של אתר) כולל המידע על המלון על פי רוב גם תגובות של מטיילים שהיו בו בעבר. חשוב מאד לא לקחת אותן קשה מדי, כי האמריקאים הם וואחד עם מפונפן ומפונדרק. כבר יצא לנו להמר על מלונות או מוטלים שתוארו כמוכי שחין, צרעת וכלבת גם יחד ובסוף התגלו כמקומות הגונים לחלוטין . למעשה, רק פעם אחת נפלנו חזק, עם מלון במיאמי ביץ' שנראה כמו בנם מחוץ לנישואין של הטירה של דרקולה והגסטהאוס של סנג'יב מקאסטת "מסונג'רי הגהינום" בדאון טאון כלכותא (וכל הדרך לשם אני אומר שוב ושוב לחגית "מיקום כזה, ממש על לגונת האינדיאן-קריק ובמרחק בלוק אחד מהחוף, במחיר כזה?? משהו פה לא מסתדר לי". אז זהו, שבסוף דווקא הסתדר לי יופי). 

אבל אפילו במקרי קיצון כאלה - תמיד אפשר להפעיל מול מתלוננים פוטנציאליים את טכניקת "בלבנון" הידועה שפיתחתי עם השנים (להלן: "בלבנון - אם לא היה זמן לנמנם במארב - יכולנו לישון שנת ישרים תוך כדי הסתערות ביישור קו + סריקה לאחור במבט"; "בלבנון - כשפיצמרו לנו את מגדל המים - יכולנו לא להתקלח חודש ולחפוף את הראש בשוקת של הסולר"; "בלבנון - אם היה מטען על הציר והשיירה לא הגיעה - יכולנו שבועות לאכול תרמילים של 0.5 ממולאים בחוביזות שקטפנו תוך כדי היתקלות במג'דל זון" וכן על זה הדרך. תמיד עובד. 

בגדול, עדיפים תמיד מוטלים על מלונות, ולא רק בגלל המחיר. במוטלים של ארצות הברית - אלה שבסרטים כל הרוצחים בורחים אליהם, עם התנ"ך הנצחי במגירת השידה ועם החדרניות המקסיקניות החינניות שצורחות לך באוזן "אַנְדָלֶה! רָאפִּידוֹ!" בפריקינג שמונה בבוקר - אף אחד לא יעשה ענין אם תפרקו מהרכב לתוך החדר 3 צידניות, 17 סירים, כירה חשמלית ופלטה של שבת (לדעתי, גם אם תפרקו גופה או שתיים אף אחד לא יתרגש במיוחד, בטח לא אם אתם משלמים על החדר במזומן, ובטח ובטח אם הגופה מתעתדת לשהות אתכם באותו חדר ולא לתפוס חדר נפרד). 

אוכל:
חבר'ה, אנשי בשורות אנו היום. עברו-חלפו הימים ששומרי כשרות היו צריכים להעמיס את כל המזווה על הרכב. כיום, כל מה שצריך זה לנסות ולוודא שהמלון שהזמנתם נמצא ליד רשת קמעונאית גדולה, עם עדיפות ברורה לוולמארט. וולמארט, למשל - וכן, זה כולל גם סניפים במקומות שהיהודי האחרון שנראה בהם היה שליח של חב"ד נס על נפשו (לאחר שהבין כי החבר'ה הטובים בסבן-סבנטי דפקו אותו ביג טיים הפעם) - מחזיקה במחלקת המזון שלה עשרות ומאות מוצרים עם הכשר.
יתרה מזאת, לוולמארט יש קו מוצרים משלה בשם "גרייט וואליו" (משהו כמו מותג ה"שופרסל" בישראל) אשר למעט מוצרי פרה-נמוכה למיניהם - נראה שכולו, או לפחות רובו הגדול, נושא הכשר של  OU.

כל הנ"ל, אגב, אמור ביחס לכל ימות השנה. פסח זה כבר סיפור אחר לגמרי. כבר קל יותר למצוא פנתר פלורידה באברגליידס מלמצוא - גם בוולמארט - את ההכשר המיוחל OU-P. אז מה עושים? נוסעים שוב ושוב לסופרמרקט היהודי הקרוב, גם אם הוא לא ממש קרוב וגם אם הוא ממש לא קרוב. ככלל, פסח בארה"ב שקול לכל המאתיים וחמישים מלקות מההגדה. אם בכל השנה אתה משלם, כצרכן של אוכל כשר, הרבה מדי כסף עבור פחות מדי טעם - בפסח אתה כבר משלם הון תועפות עבור... עזבו, לא חשוב. 

רק עם מוצר אחד אין חוכמות ואין משחקים, לא בפסח ולא בחנוכה ולא ביום האם. אם לא מזדמן לך לשהות ליד קהילה יהודית מסודרת - תשכח מבשר כשר. הספיקה לנו פעם אחת, כשמתוך סקרנות גיגלנו "Kosher meat in Florida City" ולמרבה התדהמה קיבלנו תוצאה. חשדניים ומתקשים להאמין טילפנו מראש לחנות ובעלת הבית אישרה באוזנינו רשמית את הסנסציה. כשהתייצבנו מולה נרגשים עשרים דקות מאוחר יותר היא חייכה באדיבות, החוותה בידה ואמרה בלי להתבלבל:
...okay, so let me show you the Kosher pork

ובטור הבא - על מעצמת הזוּלה סאוואנה, אשר במדינת ג'ורג'יה המעטירה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה