אז הישועה – וזו בהחלט מילה רב משמעית כאן – הגיעה מעשרות, אם לא
מאות, תחנות המקדישות את מיטב זמנן ומרצן לרומם את שמו של אחד, אחינו בן ישראל
מדאון-טאון בית לחם, שהתמזל מזלו למדוד צלב רומאי אקסטרא לארג' ומאז נהיה להיט סוף
הדרך.
אני לא יודע אם זה בגלל המשבר הכלכלי או אולי מסיבה אחרת, אבל
ג'יזס חזק פה עכשיו. שלטים ענקיים על האוטוסטרדה מבשרים ש"תמיד יהיה לך
ג'יזס" ו"עכשיו הזמן לחזור למושיענו" וכל תחנה שלישית ברדיו משדרת
בגרוב של הצלוב. ככל שיורדים דרומה העסק מתחזק - גם בשילוט וגם בגלי האתר. אני
יכול רק לשער, שהאמונה - כמו גם ספורט, למשל - הופכת להיות נחוצה יותר ויותר
באזורים מסוימים של ארצות הברית. כי הרי אם לא תעסיק את עצמך בללכת לכנסיה ובלאכול
את הג'יזס קרקר'ז עם החבר'ה ובלעשות ערבי התרמה עם הכומר ובלצבוע את הפנים בסגול
ובלעודד את קבוצת הפוטבול שלך פעמיים בשבוע – אתה עוד עלול לקום בבוקר ולומר
לעצמך: "אלוהים! אני גר בדרום קרוליינה! איך לעזאזל זה קרה לי ומה אני עושה
עכשיו??".
מכל מקום, חברים, התחנות הנוצריות הן ללא ספק שוס היסטרי. הנצרות,
אפעס, היא בעיניי דת די מצחיקה מלכתחילה, בהתחשב בכך שהיא מבוססת על נערה צעירה
ולא נשואה בעליל, שממש, אבל ממש, דבקה בגרסה שלה אודות בטנה התופחת בטרם עת. אבל
תוסיפו לזה את הניגוד המשווע בין הטונים המאופקים והמנומסים של השדרנים (שנשמעים
כמו בני אדם מן היישוב, בואכה השכנים ממול) לבין התכנים ההזויים-שאין-דברים-כאלה
שהם מדבררים - ותקבלו כר נרחב ביותר לאתנחתאות קומיות נלבבות בואכה צחוקים פרועים.
קודם כל ישנם השירים - שירי אהבה נוטפים מור ולבונה למושיע
זיע"א, שלא היו מביישים רומנסרות נבחרות של משיטי גונדולות איטלקיים. אבל
הדיבורים. הו, הדיבורים. קשה לי להקיף את מכלול התכנים במסגרת מצומצמת זו, אז
אתמקד במוטיב מרכזי אחד, ושמו "what would Jesus do" או בתרגום מילולי "מה ישו היה עושה"?
כל בעיה או שאלה או תהיה איתה עולים המאזינים לשידור נענית על ידי
המנחים בשאלה "תחשוב מה ג'יזס היה עושה (ואז, אין צורך לומר, תעשה בדיוק אותו
דבר). לרגע אמרתי לעצמי: וואלה... מתודה מעניינת סך הכל. למה שלא אנסה אותה
בעצמי? אבל בדיוק שניה ורבע אחרי זה קלטתי את גודל התרמית. הרי בן 33 שנים אנכי
היום, שזה בדיוק הגיל בו ג'יזס מת (לפחות זמנית, או ווטאבר). ואם זה לא מספיק,
ג'יזס היה רווק, וגם לא היו לו ילדים. אז מאיפה לכל הרוחות אני אמור לדעת מה ג'יזס
היה עושה?
אולי אם ג'יזס היה נכנס עמוק אל תוך שנות השלושים שלו, כמוני,
ומגלה על הדרך אי אלו אמיתות כואבות, כמו למצוא את הבלורית על הכרית בבוקר, או
להבין שפשוט כבר אין מקום לחורים נוספים בחגורה - כל הפרספקטיבה שלו על מהות החיים
הייתה משתנה קצת?
שלא לדבר על זה שאם ג'יזס היה בעליהם החוקי של אי אלו יצורים
קטנטנים, שבהינתן תנאים מסוימים יכולים להכריז ג'יהאד תקני בן חודש זה על זה סביב
השליטה על, נגיד, כף עץ או נֶפֶל של בלון - האם היתה נותרת בו החמלה הידועה ההיא,
או שמא היינו מוצאים אותו דווקא בצד המעניק של סצנת הלחי השניה המפורסמת?
ומשום כבוד אשתי הרבנית שתחי' לא אעלה כאן אי אלו תהיות בדבר
השפעתו האפשרית של מוסד הנישואין על בן האלוהים ("מה דעתך להפסיק כבר להתבטל
שם למעלה עם הידיים בצדדים ולבוא לעזור לי קצת בבית?" [גבעת גולגולתא, בין
ערביים]).
אכן, רבותיי, תהיות לא פשוטות. אך במדה ויש בהן כדי להעביר עוד כמה
מיילים בין טיכו-סיטי למי-גר-פה-וויל, אי שם באיזור הדמדומים שבין וירג'יניה
לג'ורג'יה - מה לנו כי נלין?
ומכל מקום, בקרוב ממש נכתוב פה על הרפתקאותינו בסוואנה, במיאמי,
באברגליידס, בפלורידה קי'ז ועוד כהנה וכהנה. אל תלכו רחוק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה