המדריך לבולטימוראי שומר הכשרות: פרק ראשון בסדרה

"עוד פעם סיני"? (נעמה, בגרסה המקומית ל"עוד פעם ריבה" המיתולוגי של מיקו מ"צ'רלי וחצי", מדגימה אגבית את גודל המצוקה העומדת במרכזו של טור זה). 

עיירתנו פייקסוויל - ייאמר מיד, לבל ניחשד חלילה ביריקה אל באר מגורינו - נאה היא ביותר. עטורת מרבדי דשאים, משובצת שכיות חמדה ומצוייצת אילנות נאים; שלווה נסוכה ברחובותיה ואף בריותיה נעימות ומאירות פנים. הכל קושט דברי אמת.
אבל היהודי, גם לעשות חיים הוא צריך מדי פעם. סובר הוא, אם כן, כי ודאי די לו לשוט בפייקסוויל ולהתהלך בה קמעה, ותיכף מובטח לו כי ימצא לו מקום הגון לסעוד בו את נפשו למען ישמח לבבו וישושו בני מעיו. מסתובב הוא, אם כן, אנה ואנה; נפנה לאחוריו, צופה לפניו, מציץ לצדדיו, ותיכף ומיד מתחוור לו עומק הבור אליו נפל.

כי חרף כינונה של אימפריית בני דת משה בפרברי נסיכת הצ'ספיק, הלוא היא באללטימאר עירנו - כה דל ועלוב הוא המצאי הגסטרונומי הכשר בתחומיה, עד כי בהשוואה אליו כבר נדמית לי מזללת הפועלים גרילי'ז הפתח-תקוואית (בה נוהג הייתי לסעוד את לבי עם חברי הוותיק, פרקליט הצמרת חיים "תפוזינה" קנר) כמסעדת "לה-רג'נס" בקינג-דייוויד לכל דבר וענין.

ואם לא די בכך, הנה נוספה עוד מנה הגונה לסאת ייאושנו, באשר אחינו המקומיים - 'בבלאי טפשאי' לכל דבר וענין בנידון דידן, מסבים להם במסעדותיה של פייקסוויל, מעמיסים אל קרבם מזון לרוב, טופחים על כרסם בהנאה בלתי מסותרת ובטוחים שדפקו את אגד וגריי-האונד גם יחד. ואנו? אנה אנו באים? (אגב, על זה שכל המסעדות פה נסגרות בתשע בערב כבר דיברנו?).
הנה, אם כן, מדריך קצר לשומר הכשרות הפוקד את עירנו, בבחינת "יידע הציבור ויביא שימורים".

דייויד צ'וּ'ז:
האגדה קושרת את הרומן המלבלב בין היהודים באמריקה ובין אוכל סיני לליל חג המולד - שעה שהסינים והיהודים הם היחידים שאינם חוגגים בבית ובהתאמה נפגשים משני צדי הבופה. אגדה או לא - אין חולק על אמיתות המציאות שהיא מתארת. ואמנם, לא בכדי פותחת סינית הדגל הכשרה של פייקסוויל את הרשימה שלנו. דייויד צ'וּ'ז, ייאמר לזכותה, איננה מתיימרת להיות משהו שהיא לא. עיצוב אייטיז סולידי, מחירים נוחים ומלצרים אדיבים שמלהגים איתך פמיליארית בניב מנדריני כלשהו (או שמא זו אנגלית? לריבון כל עלמין פתרונים. כדי לסבר את האוזן בואו רק נאמר ש"פְלָיִינג לָייס" בדייוויד צ'ו'ז איננה כינה מעופפת אלא אורז מטוגן).

בביקורינו הראשונים עוד אשכרה התעמקנו בתפריט וניסינו נואשות לקשור בזכרוננו בין שמות אקזוטיים להפליא כמו ג'נרל טְסוּ, הוּ-נָאן-סִינְג, צִ'ין-לוּ-מֵיין והוֹן-צִ'י-פָּאוּ לבין המנות שהם מייצגים, אך עד מהרה נפל לנו האָ-סִי-מוֹן והבנו שאין בין שלושים סוגי העוף בדייוויד צ'ו'ז אלא שינוי השם בלבד. ליתר דיוק, כל היופי-חי התלת-הברתי הזה מתחלק במדויק לשתי קבוצות עיקריות, המתוקים והמלוחים, ואותו רוטב - אבל בדיוק אותו רוטב - ננסך על כל עוף ועוף בכל אחת ואחת מהקבוצות.

עוד אופייני לדייוויד צ'ו'ז הוא תהליך המיסטוק (במלרע) המסורתי שעובר הבשר המוגש בה. במסגרת עיבוד עתיק יומין זה, שיש הסבורים כי הורתו כבר לפני מאות שנים במחוז צ'וּ-אִינְג-גָאם שבצפון-מזרח סין, מקבל בשר העוף את אותו מרקם ידוע המאפשר לזוכים המאושרים ללעוס אותו במשך כשעתיים תמימות. את החגיגה, אגב, חותמות עוגיות מזל תעשייתיות שמיוצרות - הפתעה הפתעה - בסין. 

בשׁוּרה אחת: אין משחקים ואין יומרות. מטבח סיני אכיל (אם כי לא בהכרח לעיס) במחיר שווה לכל כיס. מחפשים גורמה? סעו לפגודה בטבריה.

כושר בייט:
זוכרים את היעדר היומרה מדייויד צ'ו'ז? כעת תורידו אותו עוד עשרה פיט למטה. כושר בייט הוא פשוט מזללת פאסט פוד כשרה, על כל המשתמע (טוב, למעט - כמובן - המחיר, כי לכושר בייט אין באמת סיכוי להתחרות בגזרה זו עם רשתות ההמבורגרים הגדולות של הגויים, שמוכרות להמונים המבורגר דאבל טריפל בתוספת אקסטרא הֶאם, אולטרא צִ'יז, מגה צ'יפס וג'יגה קולה בחמישה סנט. רק אלוהים בעצמו יודע איך הם עושים את זה ונשארים רווחיים. במחשבה שניה, יש מצב שגם אלוהים מעדיף שלא לדעת). 

בתפריט של "כושר בייט" תמצאו זה לצד זה "אמריקאן קוזין" (שם מפונפן מאד, יש להודות, בהתחשב בכך שהוא מתייחס להמבורגרים ונקניקיות); צ'ייניז קוזין (שזה בערך אותו התפריט מדייויד צ'ו'ז רק בתוספת מנת הדגל המקומית הִי-נֵה-ג'וּק) והיהלום שבכתר: איזראלי קוזין, שזה בעצם השווארמה בלאפה (או בניב המקומי: הצ'אווארמאלאפה) של כושר-בייט. זו, ראוי לציין, מהווה למעשה תמונת ראי מרהיבה של נס פח השמן, באשר השמן הנוטף ממנה - שיכול היה להספיק לשמונה לאפות עם די עודף לסילור של מא"ג - מטביע לאפה אומללה אחת בלבד. 

יתרון משמעותי: פתוח עד 11 בלילה (משהו כמו "האומן 17" במושגים מקומיים).

בשורה התחתונה: לעיתות מצוקה בלבד, ובכל מקרה - בשום אופן לא לדייט עם האישה. כמו כן, רצוי לבדוק אם האורז עונה לכל היותר על שתי הגדרות ב"חי-צומח-דומם". 

בחלק ב' נמשיך במגמת קולינריה אתגרית. והפעם "אקסנט", "קרמל'ס" ו"אומאמי". לכו לאכול משהו והישארו עמנו.