והיה כמובן המורה לעברית. הוא נתן לנו לכתוב חיבור "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול". אני ישבתי וחשבתי והתעצבנתי. לא ידעתי מה לכתוב.

אחר-כך כתבתי וכתבתי כאילו אחז אותי בולמוס. אני רוצה להיות גם עם שורשים וגם עם כנפיים, כתבתי. למה חייב אדם לוותר על השורשים אם ליבו חפץ בכנפיים?

השורשים מפסידים כל כך הרבה כשהם תקועים באדמה ואינם יכולים לרחף ולראות את נופו האדיר של העץ שהם חלק ממנו ואת היער הגדול שהעץ כולו הוא חלק ממנו.

והציפורים שעל העץ, שזכו ויש להן כנפיים, חסרות הן את האחיזה בקרקע. קיניהן תלויים בחסדיה של רוח סערה ובחוסנו של העץ שבסתר ענפיו הן חוסות.

כשאהיה גדול אני רוצה להיות אדם עם שורשים וכנפיים.

(אמנון שמוש, תמונות מבית הספר העממי)

יום שלישי, 20 באפריל 2010

היוֹמְס שהיה - הרהורים ותובנות


* יוֹמְס - הכינוי המקומי לימי הזכרון וליום העצמאות.

לחיי השפיות.
לחיי השפיות, שתחת כנפיה המבורכות לא טואטאה אף תלמידה אל חשכת אחורי הבמה בטקסי יום הזכרון והעצמאות בבית ספרנו.
לחיי השפיות, שאיפשרה לכל מי שחפצה בכך לתת קולה בשיר או להביע כאבה/שמחתה בריקוד.
לחיי השפיות, שהביטה בנו - הגברים שישבו בקהל - וראתה בני אנוש נורמטיביים.
לחיי השפיות, אליה מן הסתם אתגעגע מאד כשבית הספר העתידי של בתי קרוב לודאי יאסור עלי, אביה מולידה, לצפות בה שרה או רוקדת או מציגה, מביאה לידי ביטוי את כישוריה ורגשותיה, כי זה - אבוי - כל כך לא צנוע.

לחיי הסובלנות.
לחיי הסובלנות, שבשל השפעתה הטובה קם כל שחפץ בכך ויצא בשקט אל מחוץ לאולם כשחש כי על הבמה מתרחש משהו שמצפונו או רבותיו או אורח חייו אינם מאפשרים לו לראות.
לחיי הסובלנות, שחסכה מאתנו באורח אגבי ונינוח כל כך את הויכוחים והפולמוסים המוכרים לנו לעייפה ממדינת "לא יעלה על הדעת". הנה כי כן, מסתבר שהעלאה על הדעת אינה בהכרח פעולה שלילית כל כך.
לחיי הסובלנות, אליה ודאי אתגעגע מאד בשובי לארצי, שאזרחיה התברכו ברגשות מפותחים כל כך עד כי הללו אינם חדלים עוד להיפגע עולמית.

לחיי ההכלה.
לחיי ההכלה, המאפשרת לעמיתיי החרדים למשרד לנהל עמי ויכוח נוקב בן שעה על "מדינת ישראל - האמנם" ואז לקום ולחבק אותי ולאחל לי יום עצמאות שמח מקרב לבם.
לחיי ההכלה, המאפשרת לאותם עמיתים עצמם ללמד בחורים צעירים שעל כיפתם תאריך פג-תוקף ובחורות צעירות בג'ינס וטריקו, וזאת מבלי שבניהם ייזרקו מהחיידר ומבלי שבנותיהם תועפנה ממעגל השידוכים.
לחיי ההכלה, שבזכותה עובדים ופועלים יחדיו, בקהילה תוססת ושמחה, יהודים ולא-יהודים; דתיים וחילונים; אורתודוקסים, קונסרבטיבים ורפורמים; ציוניים וחרדים; אשכנזים וספרדים - בלי "שומו שמיים" ובלי "היזילו דמעות כמים" ובלי "תסמרנה שערות ראש" ובלי ענבימו ענבי רוש", ובלי "הזדעזעי ירושלים" ובלי "נעץ חזיר טלפיים" ומבלי שאף תורה תחגור שק ומבלי שאף ארץ תזדעזע ת"ק על ת"ק.

לחיים.

5 תגובות:

  1. אז מה אחי, חייבים לגלות בשביל כל הטוב הזה? לא הוגן. רוצה כזה, כאן.בואו כבר.

    השבמחק
  2. ב300 מילה סיכמת את רוב הרעות החולות של החברה הדתית. בורכת בכישרון אמיתי.
    מזל שאתה לא כותב כלום ב"בשבע", עוד היו מחרימים אותך ומשלחים בך עלבונות כאלה שאפילו האפיפיור מדחיק הפדופליה לא שמע עדיין.
    אשריך שזכית להיכלל בחברה כה סבלנית ומקבלת. יש סיכוי לקבל קצת מזה אצלינו?

    השבמחק
  3. מרים איתך כוסית, אבל פסימי...

    השבמחק
  4. "בלי "שומו שמיים" ובלי "היזילו דמעות כמים" ובלי "תסמרנה שערות ראש" ובלי ענבימו ענבי רוש", ובלי "הזדעזעי ירושלים" ובלי "נעץ חזיר טלפיים" ומבלי שאף תורה תחגור שק ומבלי שאף ארץ תזדעזע ת"ק על ת"ק"
    ובלי : "...וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ" ?

    קהלת פרק י פסוק ח

    רש"י :"פורץ גדר - סייג של חכמים לעבור על דבריהם:

    ישכנו נחש - מיתה בידי שמים

    השבמחק