אז קו טלפון - יש, אינטרנט בבית - יש, אוטו - יש (מיניואן, אלא מה? ועוד בצבע זהב - משום מה [משום מה, עאלק] צבע מאד פופולרי כאן), כרטיסי אשראי - יש, דאנקן דונאטס כשר - יש. מה נשאר בצ'ק ליסט? כמובן! המשימה הראשונה שנכתבה בו! למצוא סוף סוף איזהbrainsick, daft, ,Demented, fruitcake, halfwit, dotty, insane, lunatic ,mad, moonstruck, bonkers, cracked, daffy, gaga, loony, meshige, bananas, batty, buggy, cuckoo, wirdo, loco, nuts, nutty, screwy, wacko אמריקאי במצב טוב, יד ראשונה מבציר משובח.
אכן רבותיי, לא בכדי נתקבעו עשרות ביטויי סלנג אמריקאיים ל"crazy" (מאה וחמישים
מהם, אם לדייק, לפי The Thesaurus of Slang, Lewin 1988), ולא בכדי נדמה לעתים
כי השורה "ארצם של בני החורין" מן ההמנון מקומי מתייחסת פחות לאזרחי
ארה"ב עצמם ויותר לברגים מסוימים בתוככי אונותיהם. כי ארצות הברית של אמריקה
- מדינה שבה מגה-פרוטקייק כמו מייקל wacko-Jacko ג'קסון, האיש
והאף הנשלף, מועלה לדרגת אלוהים ואשתו לאחר שנאסף אל גלולותיו - זכאית ללא ספק
לתואר יצרנית המטורפים הגדולה בעולם כיום. למעשה שניה לה רק ירושלים, עיר הולדתי
ויצרנית קוֹקוֹ-לוֹקוֹס ותיקה ואיכותית מאד בשוק, אך כידוע לכל בר בי רב, לא הרי
מג'נוני ירושלים כהרי מטורללי אמריקה, וגם מי שקיים מצוות "והיית משוגע"
(דברים כח, לד) בראשונים - לא יצא ידי חובתה באחרונים.
אשר על כן, למן בואי הנה תהיתי ביני לבין עצמי אימתי תבוא זו לידי ואקיימנה, עד שככל הנראה עמדה לי זכות ירושלים עירי והזדמנה לי בהידור רב וללא ספק ספיקא של חשש (כי זאת יש לדעת, משוגעים עממיים מההכשרים הפושטים יש כמו זבל. ההידור הוא למצוא את השווים – אלו שנראים בדיוק כמו השכן ממול, אבל חתומים על מוח מסדרת ייצור אחרת לגמרי). והיכן הזדמנה לי זו? דווקא בשערי משרד הרישוי האמריקאי שנוא נפשי, אולי כפיצוי על כל המרורים שאכלתי מהם קודם לכן.
כבר במגרש החניה מול משרד הרישוי של ווסט-מיניסטר הרגשתי שזה הולך
להיות היום שלי. דוכן קטן, הרבה ברושורים צבעוניים, שני פעילים להוטים ופוסטר ענק
של פרזידנט אובמה עטוי שפמפם מסוג מאד מאד מסוים...או יהה!
- "גוד גוד אפטרנון, מיסטר, אפשר אולי לעניין אותך ב..."
- "הו, ת'נק יו, בוודאי! אין שאלה בכלל! תן לי רק להוציא את
הלוחיות הארורות לפני שסוגרים פה"
- "הו, יו אר וולקאם, סו סורי, ת'נק יו, נחכה לך".
עשרים דקות וארבע מאות וחמישים ירקרקים לאחר מכן (אכן, למשקיעים ולמחפשי הזהב שבינינו, חדשות טובות: נמצאה המתכת היקרה בעולם. זו של לוחיות הרישוי דמדינת מרילנד תובב"א. אחרי מה ששילמתי על 100 גרם ממנה - אני לא רוצה לחשוב אפילו כמה עולה אונקיה) שבתי והתייצבתי אצל ההידור-מצווה שלי. "כולי אוזן", אמרתי בחגיגיות, נרגש ומלא ציפייה, "פתח פיך ויאירו דבריך".
- "הו", כך ההידור, "כמובן, הענין הוא שפרזידנט
אובמה ממיט עלינו אסון נוראי. הנה, תראה את הפוסטר שלנו, ממש כמו היטל..."
- "הו יס, סר. כמובן, סר. אני יודע כמו מי. היה אמנם קצת קשה
לנחש אבל עליתי על זה איכשהו. בכל מקרה, על איזה אסון בדיוק אתה מדבר?"
- "הו, זה ברור, מיסטר. זה הרי ברור כשמש. אובמה הנאצי הולך
לקחת את הכסף מהזקנים כדי להשקיע אותו בוול סטריט"
- "מהזקנים? כלומר מקצבאות הזקנה?"
- "הו, לא, ידידי, הרבה יותר גרוע. הוא הולך לרצוח
אותם", סח ההידור בהתלהבות הולכת וגוברת. "כן, פשוט לרצוח אותם ולהזרים
את הכסף שלהם ישר לוול סטריט, מיסטר. הו, כן. פשוט כך... נאצי!", הישיר מבט
יוקד אל הפוסטר המבועת וחסר הישע, "נאצי חסר רחמים!"
- "הו, תשמע, זה פשוט מרתק", התמוגגתי. "ואיך בדיוק
הוא ירצח אותם?"
- "הו, זה מאד פשוט, מיסטר. הוא ינתק אותם ממכונות ההנשמה
שלהם", ניסה ההידור לאתר את סימני הפלצות שהתמהמהו להופיע על פניי, "הו,
כן. הוא פשוט יוציא את התקע מהקיר!"
- "אההה, אתה כנראה מדבר על המתות חסד", הרמתי להידור
להנחתה נאה, "זהו הלוא ויכוח ידוע על אנשים שמבקשים לשים קץ לסבלם, אבל בכל
מקרה מוציאים את התקע רק למי שמבקש, לא?"
- "כן, מיסטר. בהתחלה. אבל אחר כך כבר יחליטו בשבילם, הו כן,
לגמרי. זו התכנית. אחר כך כבר לא ישאלו אף אחד. פשוט ירצחו את כולם. את כל הזקנים,
החולים וחסרי הישע. אובמה כבר הכריז על זה. הוא פשוט חייב להשיג הרבה מאד כסף כדי
לתת אותו ככה ישר לכל הברוקרים השמנים מהבורסה". בנקודה זו היטה ההידור את
ראשו אל על: "הוציאו את התקע מתכנית אובמה!", חרז בפאתוס רב את משלו
נוכח שמי מרילנד הכחולים והשותקים, "לא ממכונת ההנשמה של גראנדמה! תרצה
לקחת חומר הביתה?"
- "בוודאי. תביא לי מכל מה שיש לך פה", התענגתי על הרגע
המזוכך, "תשמע, חייבים לעשות הכל, פשוט הכל, כדי לעצור את זה. כבן לעם היהודי
אני פשוט..."
- "זהו!, קפץ ההידור, "זהו בדיוק. ראיתי! והוא גם רוצה
לחלק את ירושלים! פשוט לא להאמין. אז תבוא לעצרת שלנו ביום ראשון?"
- "הו, לגמרי, סר, לגמרי. אני בפנים. לעולם לא עוד!"
- "זהו בדיוק, מיסטר", הביט בי ההידור במבט מצועף,
"לעולם לא עוד. שיהיה לך יום נפלא".
- "הו, הוא כבר נפלא, תאמין לי", עניתי, סוחב במאמץ ניכר
חומר קריאה יקר ערך.
מחר מחר אנחנו נוסעים לוושינגטון די.סי, חממת קוקיות איכותית
ומבטיחה. שיהיה לנו בהצלחה!
מפי עוללים:
"יש! בטח נראה חולד!" (נעמה מפתחת ציפיות נטורליסטיות לקראת הנסיעה בסאבוויי).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה