והיה כמובן המורה לעברית. הוא נתן לנו לכתוב חיבור "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול". אני ישבתי וחשבתי והתעצבנתי. לא ידעתי מה לכתוב.

אחר-כך כתבתי וכתבתי כאילו אחז אותי בולמוס. אני רוצה להיות גם עם שורשים וגם עם כנפיים, כתבתי. למה חייב אדם לוותר על השורשים אם ליבו חפץ בכנפיים?

השורשים מפסידים כל כך הרבה כשהם תקועים באדמה ואינם יכולים לרחף ולראות את נופו האדיר של העץ שהם חלק ממנו ואת היער הגדול שהעץ כולו הוא חלק ממנו.

והציפורים שעל העץ, שזכו ויש להן כנפיים, חסרות הן את האחיזה בקרקע. קיניהן תלויים בחסדיה של רוח סערה ובחוסנו של העץ שבסתר ענפיו הן חוסות.

כשאהיה גדול אני רוצה להיות אדם עם שורשים וכנפיים.

(אמנון שמוש, תמונות מבית הספר העממי)

יום רביעי, 10 בפברואר 2010

היהודי של וולמארט

וולמארט. מותג כלל אמריקאי ממועדון האולטרא-בסיסיים, כמו קוקה-קולה, מקדונלדס, סֶבֶן אִילֶבֶן, או מאמע לאה'ס פיצה (סתם, האחרון מהשטעטל שלנו).
נראה: כמו פגישת מחזור של מחסני השוק, מחסני חשמל, מחסני אופנה, מחסני תאורה ועוד כמה מטובי מחסנינו.
על מדפיו: מקרני ראמים ועד ביצי כינים (כולל שמפו מיוחד שיגרום להן להצטער על הרגע בו בקעו. רק היום!!! -
Unbeatable Price!!!).

א-מה-מה, מקום אחינו בני ישראל נפקד ממנו, משום מה. בעוד שבתחומי תאומו-הקצת-יותר-בקלאסה, הלוא הוא ה"טארגט", ניתן למצוא עשרה יהודים למנין בכל רגע נתון גם במחלקה לפרזול סוסים - בוולמארט ניתן למצוא בני ברית בודדים בלבד, ובתוכם כמובן אותי. אבל הסיטואציה עצמה זרקה אותי כמה שנים טובות אחורה, למופע סטנד-אפ של קומיקאי אמריקאי שאני מאד אוהב, גרג ג'יראלדו שמו, ששמעתי בזמנו ואשר הולך ומתברר לו למפרע כבעל אלמנט נבואי משהו.
את דבריו נביא כאן בשם אומרם בתרגום חופשי, ונרבה גאולה:

"בזמן האחרון מתעצבנים לקוחות בוולמארט על כך שהקופאיות חויבו לברך את הקונים בתקופת חגי החורף ב-happy holidays במקום ב-mary Christmas הישן והטוב. וכל כך למה? כי מסתבר שגם ליהודים יש איזה חג משלהם - האנוכּה או משהו, ווטאבר - וכדי לא לפגוע ברגשותיהם ביקשו בוולמארט מהקופאיות שלהם לעבור לברכה כללית יותר, שתתאים לכולם. זה כל הסיפור, אבל הלקוחות, כאמור, עצבניים. מה אני אגיד לכם? אומר זאת כך: אם אתה יהודי, ואתה קונה בוולמארט, סיכויים טובים שמשהו לא הלך בדיוק לפי התכניות שלך. סיכויים טובים מאד שמשהו השתבש בדרך, במסלול החיים שייעדת לעצמך. ואז, לא מספיק שאתה מוצא את עצמך קונה בוולמארט, אתה עוד צריך לקבל מהקופאית "מרי-כריסמס-מרי-כריסמס" ישר לפרצוף באמצע ההאנוכה שלך ולהתבאס עוד יותר? באמ'שלכם, אל תהיו נודניקים שם בוולמארט! עזבו את המסכן בשקט!".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה