בזמן האחרון יצא לי להיות בטווח שמיעה של מואזין
אחד, לא חשוב שמות. המואזין, כידוע, קורא חמש פעמים ביממה (כלומר משמיע הקלטה
מתוזמנת, כי ממש כמו עם צגי המידע האלקטרוניים בבתי הכנסת שלנו - ההייטק הגיע גם
למסגדים אלחמדולילה) ועם הזמן למדתי לאהוב את האדהאן (תפילת המואזין) שלו, ובייחוד
את "חַיִיא עַלָא א-צַלָּאת, חַיִיא עַלָא אלפַלָּאח". "בואו
לתפילה, בואו לגאולה".
קודם כל כי למען האמת אני אוהב את עצם הקריאה
לתפילה יותר מאשר את דיוני איזה אללה הוא הכי אכבר שקודמים לה. אף שאינני מגדולי
המתפללים בעצמי - אנשים שעומדים או כורעים בתפילה מרגשים אותי.
אבל בעיקר כי בשורה הזו ממש מביא מואזיננו
המדובר במאוול משובח לפנים. מעין עלייה ארוכה ארוכה ואחריה ירידה מתונה, דיאזית
כזו, של חצי טון, שמסתיימת בטיפוס מסולסל ומפואר בחזרה למעלה.
אלא מאי, לפני כמה זמן גיליתי להפתעתי שההקלטה
המוכרת של מואזין הבית הוחלפה בביצוע אחר של מואזין חדש, ש... איך נאמר בעדינות...
ובכן, מכירים את זה שמגיע חזן חדש לבית הכנסת והוא משוכנע בשכנוע עמוק שהלחנים
החדשים והמיוחדג'ים שהביא עמו בצקלונו הם מעין עולם הבא למרות שלפי כל אוזן סבירה
מדובר בפיגוע מוסיקלי המוני? אז כזה.
ואני חייב לומר שקצת התרעמתי. ככלות הכל גם
אנחנו מאזינים פה, לא? אם אתה קורא לי לבוא להתפלל אחת לכמה שעות עם רמקול עתיר
דציבל, באיזה קטע אתה מחליף לי על הראש את האדהאן שאני אוהב בלי לשאול אותי אפילו?
אבל סוף טוב הכל טוב - ככל הנראה גם הקליינטורה היותר קובעת לא ממש נפלה מהביצוע החדש, ואני קיבלתי את המאוול שלי בחזרה תוך יום וחצי. בואו לגאולה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה