והיה כמובן המורה לעברית. הוא נתן לנו לכתוב חיבור "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול". אני ישבתי וחשבתי והתעצבנתי. לא ידעתי מה לכתוב.

אחר-כך כתבתי וכתבתי כאילו אחז אותי בולמוס. אני רוצה להיות גם עם שורשים וגם עם כנפיים, כתבתי. למה חייב אדם לוותר על השורשים אם ליבו חפץ בכנפיים?

השורשים מפסידים כל כך הרבה כשהם תקועים באדמה ואינם יכולים לרחף ולראות את נופו האדיר של העץ שהם חלק ממנו ואת היער הגדול שהעץ כולו הוא חלק ממנו.

והציפורים שעל העץ, שזכו ויש להן כנפיים, חסרות הן את האחיזה בקרקע. קיניהן תלויים בחסדיה של רוח סערה ובחוסנו של העץ שבסתר ענפיו הן חוסות.

כשאהיה גדול אני רוצה להיות אדם עם שורשים וכנפיים.

(אמנון שמוש, תמונות מבית הספר העממי)

יום ראשון, 10 ביולי 2022

אמש בחוף

אמש בחוף השתכשך לידנו גבר, להערכתי אולי בן שבעים אולי יותר, עם זוגתו.
עד כאן לא מעניין במיוחד, אלמלא שהיה עם גלגל ים.
ולא סתם גלגל ים, אלא פצפון כזה של ילדים קטנים, עם צוואר של ג'ירפה או ברבור או חדקרן או ווטאבר.
ולא שהיינו בעמוקים או משהו. בחופים המוכרזים בכנרת מצוף הגבול עובר בגובה עמידה של אדם מבוגר, והוא אפילו לא היה קרוב למצוף.

וכך היה מתערסל לו בין האדוות הרכות, גופו הגדול חבוק בגלגל ים של ילדים בני שלוש המאיים להתפקע על פני רוחב חזהו, צוואר הג'ירפה או ברבור או חדקרן או ווטאבר מתחכך כנגד זיפיו הלבנים.

וזוגתו היתה משיטה אותו בעדינות אנה ואנה על פני המים. ומדי פעם היתה מלטפת אותו על קרחתו והוא היה מתמסר למגעה, עוצם את עיניו, מפשיל ראשו לאחור ומחייך כילד קטן.

מה נאוו בריותיך ה'.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה