והיה כמובן המורה לעברית. הוא נתן לנו לכתוב חיבור "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול". אני ישבתי וחשבתי והתעצבנתי. לא ידעתי מה לכתוב.

אחר-כך כתבתי וכתבתי כאילו אחז אותי בולמוס. אני רוצה להיות גם עם שורשים וגם עם כנפיים, כתבתי. למה חייב אדם לוותר על השורשים אם ליבו חפץ בכנפיים?

השורשים מפסידים כל כך הרבה כשהם תקועים באדמה ואינם יכולים לרחף ולראות את נופו האדיר של העץ שהם חלק ממנו ואת היער הגדול שהעץ כולו הוא חלק ממנו.

והציפורים שעל העץ, שזכו ויש להן כנפיים, חסרות הן את האחיזה בקרקע. קיניהן תלויים בחסדיה של רוח סערה ובחוסנו של העץ שבסתר ענפיו הן חוסות.

כשאהיה גדול אני רוצה להיות אדם עם שורשים וכנפיים.

(אמנון שמוש, תמונות מבית הספר העממי)

יום חמישי, 18 ביולי 2013

הכהן

 
הרשת נמלאה שחוק ולעג על האדם הזה, כהן העוטף עצמו בשק ניילון בשעה שמטוסו עובר מעל בית עלמין כלשהו.
אבל אני דווקא מעריך את אומץ לבו ואת נכונותו ללכת עד הסוף עם אמונתו, מופרכת ככל שתהא בעיניי.

ובזכרוני אני בייניש צעיר, עולה לשמירה בסיסית בערב שבת בבסיס עורפי ונטול עירוב. כל החיילים בעליית המשמר גוררים את ציודם ברישול לצדי גופם, ואילו אני עטוי שכפץ, חגור אפוד וחבוש קפלס"ט משל הייתי במסדר טרום מארב בלבנון, חש היטב במבטים המוזרים ננעצים בי אך חזקה עלי מצוות התורה שלא לטלטל בשבת שלא לצורך, ובראשי רועמת קריאת חז״לינו ״אל יבוש מן המלעיגים!״.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה