והיה כמובן המורה לעברית. הוא נתן לנו לכתוב חיבור "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול". אני ישבתי וחשבתי והתעצבנתי. לא ידעתי מה לכתוב.

אחר-כך כתבתי וכתבתי כאילו אחז אותי בולמוס. אני רוצה להיות גם עם שורשים וגם עם כנפיים, כתבתי. למה חייב אדם לוותר על השורשים אם ליבו חפץ בכנפיים?

השורשים מפסידים כל כך הרבה כשהם תקועים באדמה ואינם יכולים לרחף ולראות את נופו האדיר של העץ שהם חלק ממנו ואת היער הגדול שהעץ כולו הוא חלק ממנו.

והציפורים שעל העץ, שזכו ויש להן כנפיים, חסרות הן את האחיזה בקרקע. קיניהן תלויים בחסדיה של רוח סערה ובחוסנו של העץ שבסתר ענפיו הן חוסות.

כשאהיה גדול אני רוצה להיות אדם עם שורשים וכנפיים.

(אמנון שמוש, תמונות מבית הספר העממי)

יום שלישי, 20 בספטמבר 2011

העיניים של תוליק

לפעמים, מסתבר, אפשר לשמוע ולאהוב שיר במשך שנים ארוכות מבלי לדעת מאומה על הסיפור שמאחוריו.

כמו למשל השיר "טוליק" של אושיק לוי, שאהבתי לשמוע עוד כילד קטן, וכשהפכתי אבא השמעתי אותו גם לילדיי מדי ערב לפני השינה, כי קסמו לא פג במאומה. אבל רק משרשור מקרי על סטטוס של חבר בפייסבוק למדתי כי השיר נכתב על ילד אמיתי, על תוליק גבירצמן.

תוליק ישב על החול בחוף הים ואכל לו בנחת אשכול ענבים, כשילדה שחיזרה אחריו ביקשה ממנו לחלוק עמה עינב בודד. תוליק, בחינניות אך בתקיפות, אמר לא, ולבסוף נעצב אל לבו משזו קמה והלכה לה. הסצנה הקצרצרה הזו שבתה את לבה של הסופרת רמה סמסונוב, שישבה בסמוך, והשאר היסטוריה.

תובל-תוליק גבירצמן גדל והפך עלם יפה תואר. הוא התגייס לשיריון והתקדם בסולם הפיקוד עד לתפקיד מ"פ טנקים. באחד הקרבות הראשונים של מלחמת לבנון השמידה פלוגתו עשרים ושניים טנקים ומשוריינים סוריים עם אפס נפגעים בשורותיה.

וביום ט"ו אב תשמ"ב, בשדה התעופה של בירות, רץ תוליק גבירצמן תחת אש תופת עם מטף כיבוי בידו לחלץ לוחמים פצועים מתוך נגמ"ש שנפגע. תוך כדי ריצתו, חשוף ונחוש, השיגה אותו אש האויב והוא נפל בקרב. על מעשה הגבורה שלו עוטר לאחר מותו בצל"ש אלוף פיקוד הצפון.

ילד יפה עיניים, עלם אהוב, מפקד נערץ. בן עשרים ושלוש שנים היה תוליק גבירצמן בנופלו. יהי זכרו ברוך.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה