והיה כמובן המורה לעברית. הוא נתן לנו לכתוב חיבור "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול". אני ישבתי וחשבתי והתעצבנתי. לא ידעתי מה לכתוב.

אחר-כך כתבתי וכתבתי כאילו אחז אותי בולמוס. אני רוצה להיות גם עם שורשים וגם עם כנפיים, כתבתי. למה חייב אדם לוותר על השורשים אם ליבו חפץ בכנפיים?

השורשים מפסידים כל כך הרבה כשהם תקועים באדמה ואינם יכולים לרחף ולראות את נופו האדיר של העץ שהם חלק ממנו ואת היער הגדול שהעץ כולו הוא חלק ממנו.

והציפורים שעל העץ, שזכו ויש להן כנפיים, חסרות הן את האחיזה בקרקע. קיניהן תלויים בחסדיה של רוח סערה ובחוסנו של העץ שבסתר ענפיו הן חוסות.

כשאהיה גדול אני רוצה להיות אדם עם שורשים וכנפיים.

(אמנון שמוש, תמונות מבית הספר העממי)

יום ראשון, 12 בספטמבר 2010

לוּ הָיִיתִי

לוּ רַק הָיִיתִי שְׁפִּיץ שֶׁל לוּלָב
יִשְּׁרָה קֻפָּאִית בְּבַת-יָם אֶת הַגַּב
אִבְחָה שֶׁל כְּאֵב שִׁדְרָתָהּ מְנַסֶּרֶת
שְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת עֲמִידָה בְּמִשְׁמֶרֶת
בְּלִי תְּנָאִים סוֹצְיָאלִיִּים, בְּלִי קְבִיעוּת, בְּלִי חֻפְשׁוֹת
"לֹא רוֹצָה? יֵש עוֹד אֶלֶף כָּמוֹךְ, נוֹאֲשׁוֹת"
כֵּן,
לוּ רַק הָיִיתִי שְׁפִּיץ שֶׁל לוּלָב
הָיָה מַצָּבִי כֹּה שׁוֹנֶה מֵעַכְשָׁיו
כִּי אַלְפֵי יְהוּדִים בְּפֵאוֹת וּזְקָנִים
הָיוּ בְּעִיֵּי זְכֻיּוֹתַי מְעַיְּנִים
מְעַיְּנִים בִּקְפִידָה, בְּלִי שִׁהוּי וּפִקְפּוּק
בִּזְכוּכִית מַגְדִּילָה, בְּתַכְלִית הַדִּקְדּוּק
כָּךְ חָזוֹר וְעַיֵּן - דַּקְדֵּק וְחָזוֹר
עַד הָיְתָה יוֹצֵאת צִדְקָתִי אֶל הָאוֹר

לוּ הָיִינוּ גִּבְעָה הַצּוֹפָה פְּנֵי גֶ'נִינָה
נִהְיֶה נָא לְפֶה לִסְוֶטְלָנָה וְאִינָה
שֶׁהוּבְלוּ מִמֶּרְחָק, שְׂבֵעוֹת רֹק וּנְדוּדִים
לִמָּכֵר לְקָלוֹן בִּמְדִינַת הַיְּהוּדִים
כִּבְהֵמוֹת בַּיָּרִיד הָעָמְדוּ בְּשׁוּרָה
"הֲרוֹצֶה אֲדוֹנִי לְמַשֵּׁשׁ הַסְּחוֹרָה?
לֹא לִדְחֹף, לֹא לָרִיב, יֵשׁ מַסְפִּיק לְכֻלָּם"
וּלְתִפְאֶרֶת 'יְסוֹד כֵּס הַשֵּׁם בָּעוֹלָם'
כֵּן,
לוּ הָיִינוּ פָּחוֹן בְּיִצְהָר קוּ"ף טֵי"ת וָ"ו
הָיִינוּ נִרְאוֹת קְצָת אַחֶרֶת עַכְשָׁיו
כִּי רִיבוֹת בִּשְׂמָלוֹת וְנָשִׁים בִּשְׁבִיסִים
הָיוּ מִשְׁתַּטְּחוֹת עֲלֵי בֹּץ וּטְרָשִׁים
וּגְבָרִים חֲסֻנִּים, עֲדוּיֵי צִיצִיּוֹת
הָיוּ נִלְחָמִים כְּגוּרֵי אֲרָיוֹת
לְהָקִים, לְקוֹל 'עוּצוּ עֵצָה וְתֻפָר'
אֶת כְּבוֹדֵנוּ הַדַּל, הָרָמוּס – מֵעָפָר

לוּ הָיִיתִי חַנְיוֹן הַמֻּפְעָל בְּשַׁבָּת
הִרְהֵר הַפּוֹעֵל בַּמִּפְעָל הַמֻּפְרָט
הַמְּדִינָה אִרְגְּנָה אַחְלָה דִּיל עִם יַזָּם
וְעוֹבְדִים וָתִיקִים הָפְכוּ 'כֹּחַ אָדָם'
(בַּשּׁוּק הַחָפְשִׁי זוֹ שִׁיטָה מְנַצַּחַת:
הַמַּנְכָּ"ל מַרְוִיחַ כְּמוֹ כָּל עוֹבְדָיו יַחַד)
לוּ הָיִיתִי תַּקְצִיב בַּחוּרֵי הַיְּשִׁיבוֹת
חָשַׁב גַּם עוֹבֵד מוֹעֲצָה מִנְּתִיבוֹת
בְּמַר יֵאוּשׁוֹ רָץ מִדֶּלֶת לְדֶלֶת
שָׁנָה בְּלִי מַשְׂכֹּרֶת - אֵין אֹכֶל לַיֶּלֶד
כֵּן,
לוּ רַק הָיִינוּ אֶחָד מִכָּל אֵלֶּה
הָיָה מִשְׁתַּפֵּר מַצָּבֵנוּ פִּי אֶלֶף
כִּי אָז כְּבָר הָיוּ נְצִיגֵי רַבָּנָן
אָצִים לְהַפִּיל מֶמְשָׁלוֹת מִכִּסְאָן
וּשְׁלוּחֵי אַדְמוֹ"רִים בְּוַעֲדַת הַכְּסָפִים
הָיוּ מַרְעִידִים אֶת אַמּוֹת הַסִּפִּים
מְפַזְּרִים אִיּוּמִים, מְקִימִים צְעָקָה
עַד תָּשׁוּב בַּת-צִיּוֹן תִּכּוֹנֵן בִּצְדָקָה

***
לוּ הָיִיתִי עֲמוֹנָה, לוּ הָיִיתִי מִגְרוֹן
לוּ הָיִיתִי חֲצִי קָרָוָאן בַּשּׁוֹמְרוֹן
לוּ הָיִיתִי שׁוֹכֵב בְּקִבְרֵי הַקַּדְמוֹיְנִים
לוּ הָיִיתִי כַּפְתּוֹר בַּחֻלְצָה שֶׁל בְּנוֹת סְלוֹנִים
לוּ הָיִיתִי שְׁיָרֵי 'הָאַדְמוֹ"ר הַגָּהָ"צ'
לוּ הָיִיתִי חוֹתֶמֶת כַּשְׁרוּת הַבָּדָ"ץ
לוּ הָיִיתִי כְּרוּבִית בְּלִי סְפֵק-סְפֵקָא שֶׁל חֶרֶק
לוּ הָיִיתִי שַׁרְווּל הַמְּכַסֶּה עַד לַפֶּרֶק...

לוּ הָיִיתִי – וַדַּאי כְּבָר הָיָה חָל שִׁפּוּר
אֲבָל אֲנִי לֹא. זֶהוּ כָּל הַסִפּוּר

8 תגובות:

  1. יפה. שלך?
    הפצתי (138 נמענים)
    מעניין מה גוגל אנליטיקס יעלה...
    שנה טובה
    גדי

    השבמחק
  2. אתה שולח כאלה מיילים אבל לא טורח לדרוש בשלום הקמיצה שלי אפילו פעם אחת??!!

    השבמחק
  3. הולך להדפיס ולתלות בבית הקפה האהוב עלי. בעילום שם...

    השבמחק
  4. אמר התיקון שיש לתקן:
    לו הייתי שורה בבלוג של חניאל
    שאת חוד קולמוסו די ראוי להלל
    אז כמה אנרגיה הייתה בי מושקעת
    הן נפשי מקיטור ודיפרוס כבר נוקעת
    ויתפוס נא הנ"ל מחרשה גיר או לוח
    ובמקום ליילל על צומת תפוח
    יצא לשדות המעש היבשים של ארצנו
    וירווה צמאונם - ומה טוב חלקנו!

    (שיחקת אותה! טור מדהים!)

    השבמחק
  5. אַמָר הַמְחַבֵּר, מִכְמַנֵי לֵב אַשִׂיחָה:
    לוּ הַיִיתִי חַיָיל שֶל יִגְאָל אָרִיכָא
    כִּי אַז אֵלֵי קְרָב הַיִיתִי אוֹמֵץ
    לְהַכְרִית מְעַוֵל, לְהַשְׁבִּית כֹּל חוֹמֵץ
    כִּי לֹא שָׂר עַבְדְךָ, וְלֹא מוֹרֶה דֶרֶךְ
    אוֹחֵז-עֵט וְתּוּ לֹא (וְגַם זֶה רַק בְּעֶרֶךְ)
    אַך אַתָּה, יְדִידִי, חֵילְךָ לְאוֹרַיְיתָא
    תֵּן פְּקוּדָה – וְנַגִּיעַ כּוּלָנוּ "הַבַּיְתָה"

    השבמחק
  6. יגאל!!!סחתיין על הכשרון. מתי אתה מתחיל לכתוב בלוג????

    השבמחק
  7. נו, גם על זה, אצטרך להגיב,
    ואתהה כמשורר קדמוני "מה אשיב"?
    הן ידעתי, עיתים, טובה מחרב-העט
    ויש בכוחה לקומם ולמוטט,
    ואיש לא נזף בנביא יחזקאל,
    "נו, תפסיק לברבר כבר, תתחיל לסקל".
    אלא ש, (וכאן כנראה הסיפור)
    מהיכרות אישית עם כותבו של הטור,
    לא רק עט לבחור, אלא גם כח,
    כשרונות מרובים ולא מעט מוח,
    ובמקביל לשידור מסריו לאומה
    למעשיו הטובים עוד צפויה התקומה
    ולכן מסיים התגובה עבדך,
    ב"וגם מזה אל תנח ידך".

    השבמחק
  8. בעזרת השם נעשה ונצליחה
    ויידע העולם מי זה מיסטר ארג'יכא

    השבמחק