(מרילנד, ווסט וירג'יניה, פנסילבניה, אוהיו, אינדיאנה, מיזורי,
קנזס)
1. מוזיאון הילדים של אינדיאנפוליס הוא אולי מוזיאון הילדים היחיד
בעולם שניתן למצוא בו צלב קרס. בקומה השלישית של המבנה השש-מפלסי המרשים הזה -
שדינוזאורים ענקיים מנסים לפרוץ אל חלונותיו מבחוץ, ועולמות שלמים של צבע, צליל
ותוכן גודשים את תצוגותיו בפנים - מוקדש חלל גדול לתערוכה מסוג אחר: ילדים שגילו
גבורה; שחוללו שינוי; שנלחמו ונצחו. אנה פרנק היא אחת משלושת הילדים המוצגים בה.
נעמה ואני יושבים באולם סגור בטבור התצוגה עם עוד כמה הורים
וילדים. דלת נפתחת ולורי, שחקנית אמריקאית צעירה ומוכשרת, פורצת לחדר בסערה. במשך
כחצי שעה היא משחקת באופן נפלא את מיפ חיס, חסידת אומות העולם שהחביאה, בין השאר,
את משפחת פרנק. המונולוג שלה הוא אותנטי ומשכנע ומרגש. ניתן לחוש היטב את ההזדהות
העמוקה שלה עם סיפורה של אנה.
בתום המחזה הקצר ניגשת נעמה ללורי ומספרת לה כי גם סבא שלה הוחבא
בהולנד בתקופת השואה כילד קטן, אך ניצל ונשאר בחיים בזכות אנשים אצילי נפש כאשה שאותה
גילמה. עיני לורי מתמלאות דמעות. לרגע היא מלטפת את נעמה על ראשה ובמשנהו מאמצת
אותה בחוזקה אל ליבה.
2. סנט לואיס ביולי היא סוג של פויקה אורבני. מד המעלות ברכב שלנו
טיפס עד 39 ואז הודיע שנמאס לו, ושאם כבר ארבעים מעלות עם מאה אחוזי לחות - לפחות
שיהיה בקאריביים. ברבים מרחובותיה האספלט נראה אדמדם, ואני שואל את עצמי אם כך
נוצר, או שהכביש פשוט מתבשל לו לאטו כנזיד עדשים. אבל באחת מפרבריה הירוקים
של העיר כבר חיכה לנו הבייסמנט הענק והממוזג של רפי ושירה, חברינו מימי
ב"ש העליזים (תודה על האירוח הנהדר, צדיקים) וסיפק לנו מקלט נפלא מהסאונה
המיזורית.
3. "קשת השער" המרשימה, מגדל אייפל של המישורים הגדולים,
נבנתה בעצם כמחווה ליוזמתו של תומס ג'פרסון, נשיאה השלישי של ארה"ב, לפרוץ את
הדרך למערב. במוזיאון התת-קרקעי שבין רגלי הקשת צפינו בסרט איימקס מושקע על המסע
של וויליאם קלארק ומריווד'ר לואיס אל הפאסיפיק - מסע מטורף על גבול ההתאבדות
של שני קציני הצבא בדימוס וחבורת הסוורים החסונים שאספו סביבם, שגילה את צפונות
המערב האמריקאי ולמעשה סלל את הדרך להתיישבות הלבנה בו. גם כאן, כמו בפעמים אחרות,
נפלה בחלקנו הזכות המפוקפקת לחזות במכונת הכביסה של המוסר המקומי פועלת במלוא
עוזה, כולל סחיטה וייבוש, באשר הסרט מציג את נישולם העקבי והמתמשך של השבטים
האינדיאניים שממערב למיסיסיפי מן האדמות עליהן חיו מאות ואלפי שנים כמין סיפור
אגדה נלבב ובלתי מזיק בעליל. לואיס, קלארק והחבר'ה, מה אתם יודעים, נתנו לכל שבט
בו פגשו - תחזיקו חזק - מ-ד-ל-י-ה (!!). מדליה של שלום ואהבה ושיתוף פעולה. מיותר
לציין, כמובן, שטקס ההענקה המרגש היווה בעצם יריית פתיחה לסיפוח אדמות חד צדדי
ברמות משתנות של זריזות/בוטות, אבל היי, אינדיאנים! קיבלתם מדליה, לא? אז מה אתם
מתבכיינים עכשיו? (שלא לומר, מנסים להשיב מלחמה חסרת סיכוי שערה). עִנְדו אותה על
הצוואר, נודניקים, אִמְרו יפה תודה וזוזו מהדרך.
4. כמו כל מונומנט אמריקאי ראוי לשמו, גם קשת השער אירחה אי אלו
מטורפים עם דיפלומה מהזן האהוב על כותב שורות אלה. בסאגה הנוכחית מככב קנת' סוואייר,
פעלולן מיזוראי ששם לו מלמטרה לצנוח צניחה מושלמת על קודקודה של הקשת (המתנשאת
לגובה הלא-ממש-זניח של 192 מטרים). לצורך המאורע המרגש הוא אף הזמין את רעייתו
לצפות בו, בבחינת "תראי עם איזה שאקל התחתנת". מה שקנת' האומלל שכח, זה
שהקודקוד המדובר הוא למעשה נקודה די זעירה, שמשני צדדיה משתפלות מגלשות קשתיות -
ולא מהסוג עם ארגז חול בקצה. סוואייר אמנם נחת על קודקוד הקשת ברגע הראשון, אך
במשנהו דפק גליצ'ה מהגהינום ישר אל הקרקע. לרעיה האומללה לא נשאר אלא לכסות עם
המצנח את מה שנשאר מבעלה. אל תנסו בבית.
5. פארק המדינה ג'ונסונ'ס שאט-אינס, הוא פארק מים מרהיב של הטבע.
בתחילה, נראה בלאק ריבר הזורם בטבורו כמו עוד נהר מבין מאות הנהרות רחבי הידיים
שאמריקה התברכה בהם, אבל אז נכנסים לתמונה עשרות בולדרים, שאיוו לעצמם למשכן מכל
המקומות שבעולם דווקא את טבורו של הנהר הנזכר. עכשיו נסו לדמיין מה קורה לנהר
שמנסה לפלס את דרכו בינות לתריסרי עמודי סלע זקופים: עשרות ומאות ג'קוזים,
אמבטיות, מערבולות, אגמונים, מגלשות מים, מפלונים, זרמים שמטיסים אותך קדימה משל
היית פרח זלזלים. איזה תענוג! אם יוצא לכם להגיע למיזורי - נסו שלא להחמיץ.
6. תמונה: בעיצומה של נסיעת לילה פראית שחצתה את חצי מיזורי
ואת כ-----ל קנזס. באמצע שום מקום על אינטרסטייט I-70, במהירות 75 מייל,
מגיח לפתע מחשכת הליל צבי ענק ואשכרה כמעט נכנס לנו מתחת לגלגלים. נרשמות שניה או
שתים של אימה צרופה.
7. אחרי הצטיידות רבתי ב"איסט כושר דלי" בדנבר (כולל כמה
פאונדים של בשר ביזון, שהתגלה כלהיט סוף הדרך) - סוג של פיצוי על תשעה ימים של
פסטות ודגני בוקר - ממשיכים במסע. היעד הבא: הרי הרוקי וקולורדו. הישארו עמנו.
* מבחר תמונות תוכלו למצוא כאן (בגרסת "המיטב" - כ-60
תמונות) או כאן (בגרסה המורחבת - כ-200 תמונות).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה