באיזשהו מקום היה לי קל יותר לעשות את פורים במוצב.
כי לא ראיתי את עצמי מצליח לחגוג יותר מדי, וככה היה בידי תירוץ מושלם לחמוק מכל השמחות והמסיבות.
אבל, אודה ולא אבוש, כשהחב"דניקים שהיו אמורים לבוא לשמח אותנו לא הופיעו, ומצאתי את עצמי יושב חסר מעש בחדרי אחרי קריאת מגילה צנועה וארוחת ערב צבאית גנרית - אמרתי לעצמי שעם כל הכבוד ככה זה לא חג, וקמתי ונסעתי אל מכינת הבית שלנו, מרחק עשרים דקות מהמוצב.
ובמכינה - שמחה ועוצמות ודיבוק חברים ממסד ועד טפחות. ואפילו נעתרתי ורקדתי קצת, ככל שהברך הפצועה שלי איפשרה לי. אבל בעיקר עמדתי בצד וספגתי אל קרבי את האווירה ואת רוח החג, מתמסר אליהן ונותן להן לרפא קמעא קמעא את צער הלב ועקת הנפש.
פתאום נעמדת מולי חבורה של מכיניסטים גברתנים בחצי קשת, מרכינים ראשים. ברגע הראשון, שככה יהיה לי טוב, הייתי בטוח שהשתכרו מקודם ואוטוטו הם הולכים להקיא לי בצוותא ישר על הנעליים, וכבר התחלתי לחשוב איך לעזאזל אני מתארגן עכשיו על גלח"צ, אבל אז הבהירו לי לתדהמתי שהם מחכים שאברך אותם. החלפתי לפחות שבעה צבעי מבוכה ומלמלתי מה לי ולברכות מה. אני מברך את הילדים שלי בליל שבת וזהו. אבל הם התעקשו. "אתה חייל", אמר לי אחד מהם, "זאת אומרת שכל שניה ודקה בכל יום אתה מקיים מצווה, יודע איזה זכויות חבל"ז זה?". "איזה זכויות בראש שלך עכשיו", הסמקתי עד שורשי השערות שאין לי, "כולם פה מסביב רבנים, לכו תתברכו מהם".
אבל הנערים, מצדם, עומדים ולא זזים ממקומם.
"טוב", אמרתי בהשלמה, "מה תרצו שאגיד?".
"לא חשוב מה", ענו, "פשוט תברך אותנו מהלב שלך".
"אתם לפני או אחרי גיוס?".
"לפני גיוס".
"מצוין", חייכתי, "אז תגידו לי לאיזו יחידה אתם רוצים להתקבל ואני אברך אתכם שתגיעו אליה".
"אני רוצה לסיירת מטכ"ל", אמר הראשון. סמכתי ידי על ראשו ואמרתי בחגיגיות "אני מברך אותך שתגיע לסיירת מטכ"ל".
"אני לשייטת", אמר השני. סמכתי ואמרתי "אני מברך אותך שתגיע לשייטת".
כך עברנו כמה וכמה יחידות עילית, עד שהגעתי למתברך האחרון. הוא צועק לי באוזן כדי להתגבר על המוסיקה "נועה!". "לאן??", שאלתי, חשבתי שאולי לא שמעתי טוב, או שאולי זו אחת מהיחידות החדשות האלה שאני לא מכיר. "את נועה!", צעק העלם לתוך אוזני, "אני רוצה את נועה!".
אוווו, אמרתי לעצמי, זה כבר עניין שזוקק התכווננות אחרת לגמרי. כי הרי הרולות הצעירים האלה יגיעו לכל יחידה שהם רוצים גם בלי הברכות מעלי-אקספרס שבירכתי אותם, אבל נועה, לעומת זאת, נועה זה כבר עניינים של לב, ולב אנוש הלוא מי יידע דרכיו ומערכיו ותחבולותיו? כאן צריך כבר אקסטרא השתדלוס.
עצמתי אפוא עיניי, סמכתי שתי ידיי על ראשו ובכוונה הכי גדולה שיכולתי לגייס אמרתי "אח יקר, אני מברך אותך בכל לבי שתזכה בלבה של נועה תחי', ושתתחתנו, ושתקימו בית נאמן בישראל, ושתזמינו אותי לחתונה".
ונשקתיו על ראשו והלך לו שמח וטוב לב.
וזהו, עכשיו אני מחכה להזמנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה