הוי אלון האהוב, אלון המתוק. נפש זכה וברה מאין כמותה. אדם
מופלא שכולו אהבת הבריות ושמחת הלב ועין טובה.
אלון, שזכיתי להכיר בשבתנו יחד בישיבת הקיבוץ הדתי
בעין צורים, והפכנו חברים טובים מאז.
אלון, שאירחני בביתו ושמח שמחה גדולה כל כך על כל
עציץ וכל פרח שגידל, ועל כל פיסת נוף וצמרת עץ וציפור שנגלו מרום מרפסתו.
אלון, שלא נתן למגבלות גופו להבריך ארצה את נשמתו
המאירה.
אלון, שכל מי שפנה אליו נענה תמיד בקיתונות של אהבה
ועידוד.
אלון, ששיתף מדי יום בעמוד שלו כאן באדיקות ובמסירות
אמרות כנף ופתגמים שכולם בונים, מעצימים, נוסכים כוח.
ולפעמים היו הפתגמים נטולי מקור ורק אחרי לחץ עדין
הסכים להודות שכתבם בעצמו, וכמה פעמים אמרתי לו יא אללה שלך אלון, איזה פתגמאי
בחסד אתה, איך לא הוצאת עוד ספר פתגמים משל עצמך?
ואיך הספר הזה כבר לא ייצא לאור בחייו. ולוואי שייצא
אחרי לכתו.
צר לי עליך אחי אלון, נעמת לי מאד. נפלאה אהבתי לך עד עמקי לב.
נוח בשלום, חבר יקר. תהא שלמה מיטתך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה