והיה כמובן המורה לעברית. הוא נתן לנו לכתוב חיבור "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול". אני ישבתי וחשבתי והתעצבנתי. לא ידעתי מה לכתוב.

אחר-כך כתבתי וכתבתי כאילו אחז אותי בולמוס. אני רוצה להיות גם עם שורשים וגם עם כנפיים, כתבתי. למה חייב אדם לוותר על השורשים אם ליבו חפץ בכנפיים?

השורשים מפסידים כל כך הרבה כשהם תקועים באדמה ואינם יכולים לרחף ולראות את נופו האדיר של העץ שהם חלק ממנו ואת היער הגדול שהעץ כולו הוא חלק ממנו.

והציפורים שעל העץ, שזכו ויש להן כנפיים, חסרות הן את האחיזה בקרקע. קיניהן תלויים בחסדיה של רוח סערה ובחוסנו של העץ שבסתר ענפיו הן חוסות.

כשאהיה גדול אני רוצה להיות אדם עם שורשים וכנפיים.

(אמנון שמוש, תמונות מבית הספר העממי)

יום שלישי, 19 בדצמבר 2023

חמישים למלחמת יום הכיפורים: אנדרטת תל א סאקי

בכל פעם שאני עולה על כביש 98 בצומת מגשימים בדרכי צפונה, אני נזכר בכוח חנני.

כשהפאה הצפון מזרחית של רמת מגשימים לשמאלי אני יודע, בנקודה הזו פגש סמג"ד 82 דני פסח את סג"מ בני חנני ושלושה עשר לוחמי גדוד 50 והזהיר אותם לבל יעזו להתקרב לתל סאקי. שכוחות סוריים גדולים כבר ערוכים למרגלותיו. כאן ביקש חנני מיה-יה המג"ד רשות לפרוץ אל התל המכותר ולחלץ את חבריו למחלקה הנצורים על פסגתו, וזאת חרף מה ששמע הרגע ממקור ראשון. כאן גם צולמה התמונה האחרונה של בני חנני. בדרך לתל סאקי, דקות לפני נפילתו בקרב (בתגובה הראשונה).

מיד בהמשך הכביש - "הבית הורוד" שעליו ערכו ניסוי כלים. הנה פגיעות קליעי המקלעים על קירותיו. תל סאקי כבר נשקף לעיניי, צפונית מזרחית לכביש הצר. אני מדמיין אותו חרוך, מעלה עשן; מנסה להתחקות אחר מחשבותיו של בני חנני על כיסא המפקד, מוביל בידיעה צלולה כוח של ארבעה עשר לוחמים היישר אל טבור מערכי האויב בגזרה הפרוצה.
ככל שאני מתקרב אל התל לבי מתכווץ. הסורים, נדהמים מתעוזת הכוח הקטן שהגיע עד לאגפם, נתנו לנגמ"שי כוח חנני להיכנס עמוק עמוק למלכודת לפני שתקפו.

ליד בריכת המים שעל הצומת הלב הולם. בנקודה זו נפגעים שני הנגמ"שים בזה אחר זה, הלוחמים פורקים מהכלים ומתחילים להסתער כתף אל כתף. ארבעה עשר צנחנים חשופים מול פלוגה ערוכה ומחופרת, אומצים להגיע אל חבריהם שלמעלה. רעות.
על מורדות הגבעה המסולעת שמימין לכביש, בניצב לתל, הם נלחמים עד צאת נפשם. כוח חנני נמחק. רק שניים מלוחמיו שורדים בדרך נס.

דרומה משם, במפקדת הגדוד, מתארגן כוח חילוץ שני, "כוח כנען". כולם כבר יודעים מה עלה בגורלו של כוח חנני אבל נדחקים לעלות לנגמ"ש. אחד עשר לוחמים במקום שישה. רעות.
גם כוח כנען לא מגיע רחוק. כמה מלוחמיו נופלים על המסולעת. השאר נסוגים בנסיעה פראית דרומה אך ניצודים על ידי טנק סורי. כמחצית הכוח נמחקת.
על התל מתחבאים הצנחנים בבונקר החשוף יחד עם עוד כמה צוותי שריון שנמלטו אליו לאחר שגדודיהם הובקעו. רובם ישרדו את כיבוש התל ויחולצו יממה מאוחר יותר. כל חייהם יישאו את משא מות חבריהם על כתפיהם.

***

רעיי שלא שבו מן התל, מתאספים ובאים למועד
עולים מממלכת הצל, ואומרים לי "אתה העד"
ההולך בארצות החיים, וחיינו צרורים איתו
במותנו הולכים ובאים, איתך, השב אל ביתו
רעיי שלא שבו מן התל
ממותם שנמהל בחיי ברחתי עד קצה התבל
והתל עודו על כתפי, עם רעיי שבשדה הדמים
וכובד משא מותם עלי, ההולך ובא בימים
והם צעירים לעולם, צעירים לעולם
(יענקל'ה רוטבליט)

***

נופלי כוח חנני: בני חנני, אבנר פולטהיים, אלכס ליפשיץ, דני ביאטוס, בני ברק, יצחק כהן, יגאל לוי, אריאל ויסמן, יהודה אריה, דני שפילברג, משה סלנר, יוסף מנטקה וג'ייקוב רמון.
נופלי כוח כנען: ג'קי לוי, דורון אציל, צביקה ברקרסקי, אבנר שץ ומיכאל שווץ.
כִּי רֵעוּת שֶׁכָּזֹאת לְעוֹלָם, לֹא תִּתֵּן אֶת לִבֵּנוּ לִשְׁכֹּחַ

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה