והיה כמובן המורה לעברית. הוא נתן לנו לכתוב חיבור "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול". אני ישבתי וחשבתי והתעצבנתי. לא ידעתי מה לכתוב.

אחר-כך כתבתי וכתבתי כאילו אחז אותי בולמוס. אני רוצה להיות גם עם שורשים וגם עם כנפיים, כתבתי. למה חייב אדם לוותר על השורשים אם ליבו חפץ בכנפיים?

השורשים מפסידים כל כך הרבה כשהם תקועים באדמה ואינם יכולים לרחף ולראות את נופו האדיר של העץ שהם חלק ממנו ואת היער הגדול שהעץ כולו הוא חלק ממנו.

והציפורים שעל העץ, שזכו ויש להן כנפיים, חסרות הן את האחיזה בקרקע. קיניהן תלויים בחסדיה של רוח סערה ובחוסנו של העץ שבסתר ענפיו הן חוסות.

כשאהיה גדול אני רוצה להיות אדם עם שורשים וכנפיים.

(אמנון שמוש, תמונות מבית הספר העממי)

יום שלישי, 19 בדצמבר 2023

חמישים למלחמת יום הכיפורים: אנדרטת פלס"ר 7

בצפון הגולן, בין אלרום לבוקעתא, בצד שמאל של הכביש (לנוסעים מדרום לצפון) נמצאת אנדרטת פלס"ר 7.

ביום הרביעי למלחמת יום הכיפורים נקראה פלוגת הסיור של חטיבה 7 לחלץ כוח מגדוד 12 של חטיבת גולני שנתקל בקומנדו סורי ממזרח לבוקעתא. אחרי קרב מוצלח חילצו לוחמי הסיירת את חיילי ופצועי גולני, שבו אל ציר 98 ונעו בו מצפון לדרום. באזור צומת בוקעתא נורו עליהם בזוקות נ.ט. ממזרח ושניים מנגמ"שי הכוח פנו מזרחה כדי להתעמת עם הכוח הסורי שירה את הבזוקות. מבלי לדעת נכנסו הנגמ"שים לשטח השמדה שהיה מוקף מכל עבריו בחיילי קומנדו סוריים מחופרים היטב. כפי שאירע פעמים רבות במלחמה, ברגע שנפגע כוח החלוץ חשו כוחות אחרים לחלץ את הנפגעים חרף הידיעה הברורה שהם נכנסים לאותו שטח השמדה עצמו.

התוצאה היתה נוראית. בתום קרב גבורה קצר וקטלני נפלו עשרים ושלושה לוחמי הסיירת (חלל נוסף מנתה הסיירת בקרב הראשון, מוקדם יותר באותו יום), כולל כל שדרת הפיקוד שלה, ועוד חמישה עשר נפצעו. זהו שיעור אבדות כה גבוה ליחידה קטנה כל כך (פלוגה בסך הכל) עד שהסיירת חדלה למעשה לתפקד כיחידה לוחמת במערך הכוח הצה"לי במלחמה.

מעבר לנסיונות החילוץ ההירואים מספק סיפור הקרב עדות נוספת לאחוות הלוחמים במערכה הכבדה. כאשר אל"מ אורי אור, מח"ט 679, שומע על הכוח שהסתבך בבוקעתא, הוא שולח בלי היסוס שני טנקים שלו לחילוץ, למרות שחטיבתו המדולדלת ערוכה במרחב לחימה אחר לגמרי (נפח-שיפון-יוסיפון) ומנהלת שם קרב בלימה קשה ועקוב מדם כנגד חטיבות החוד הסוריות השועטות מערבה. הכוח שנשלח, "כוח גרבר" בפיקודו של עמוס בן דוד (מ"פ שהיה לסמג"ד ב-679 עד שנפל בקרבות ההבקעה לגולן הסורי), השמיד תוך זמן קצר את הקומנדו הסורי וחילץ את חיילי ופצועי הפלס"ר אל מחוץ לשטח הלחימה.

כִּי רֵעוּת שֶׁכָּזֹאת לְעוֹלָם, לֹא תִּתֵּן אֶת לִבֵּנוּ לִשְׁכֹּחַ.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה