והיה כמובן המורה לעברית. הוא נתן לנו לכתוב חיבור "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול". אני ישבתי וחשבתי והתעצבנתי. לא ידעתי מה לכתוב.

אחר-כך כתבתי וכתבתי כאילו אחז אותי בולמוס. אני רוצה להיות גם עם שורשים וגם עם כנפיים, כתבתי. למה חייב אדם לוותר על השורשים אם ליבו חפץ בכנפיים?

השורשים מפסידים כל כך הרבה כשהם תקועים באדמה ואינם יכולים לרחף ולראות את נופו האדיר של העץ שהם חלק ממנו ואת היער הגדול שהעץ כולו הוא חלק ממנו.

והציפורים שעל העץ, שזכו ויש להן כנפיים, חסרות הן את האחיזה בקרקע. קיניהן תלויים בחסדיה של רוח סערה ובחוסנו של העץ שבסתר ענפיו הן חוסות.

כשאהיה גדול אני רוצה להיות אדם עם שורשים וכנפיים.

(אמנון שמוש, תמונות מבית הספר העממי)

יום שלישי, 19 בדצמבר 2023

חמישים למלחמת יום הכיפורים: אנדרטת גש"פ 181

 

ניתן לראות באנדרטה לחללי גש"פ (גדוד שריון פיקודי) 181 מעין מיקרוקוסמוס לקורות הגדוד במלחמה.
היא אמנם נמצאת במתחם תל א-סאקי, אבל בעוד שהאנדרטה לחללי התל וסביבתו (על קרב תל סאקי ראו רשומה נפרדת בהאשטאג) ניצבת בגאון בראש התל מתחת לדגל ישראל עצום ממדים, נחבאת אנדרטת גש"פ 181 במורד הצלע הצפונית של המסולעת שמולו, כך שבפועל היא כמעט סמויה מן העין ואינה נראית לא מהכביש ולא מהתל עצמו.
במעין התאמה מטאפורית, גם גש"פ 181 נותר מעט סמוי מן העין, בין הצללים. בכמה מתיאורי הקרבות בהם נטל חלק הוא אפילו לא נזכר בשמו. ברשימה זו נשפוך מעט אור על פועלו במלחמה.

הבעיה העיקרית של גדוד שריון פיקודי היא שאין לו באמת אבא ואמא, באשר אינו שייך לחטיבה/אוגדה אורגנית. אבל הבעיות של גש"פ 181 החלו כבר בימ"ח. מעבר לכך שהוטל אל המערכה עם טנקים נחותים משמעותית בהשוואה לכל טנק אחר משני צדיו של שדה הקרב (שרמן M50 ממלחמת העולם השניה עם תותח 75 מ"מ. לשם השוואה, לכל שאר הטנקים משני צדי המערכה היה תותח 100 מ"מ ומעלה) - הכלים עצמם היו במצב קטסטרופלי, עם שלל חוסרים ותקלות ועם ציוד קשר מיושן שלא תאם לציוד הקשר בשאר המסגרות הלוחמות. חלק מהטנקים היו אפילו בלי מצברים (שלקחה מהם חטיבה 9, שכנתם לימ"ח) כך שלוחמי הגדוד יצאו לשדה הקרב ללא יכולת לדומם מנוע/להניע וללא קשר פנים או חוץ  .(!)

בהיעדר מסגרת חטיבתית או אוגדתית מסודרת, הפך הגדוד עם הגיעו לחזית הגולן לכלבויניק של משימות. חלק מהטנקים שלו הוכפפו ליחידות אחרות. יאנוש בן גל, מח"ט 7 שנלחם על כל טנק בגזרתו, צוטט כאומר מפורשות ללוחמי הגדוד שאין לו מה לעשות עם הטנקים המיושנים שלהם. בהיעדר יכולת ממשית לפגוע עם תותחי ה-75 מ"מ בטנקים הסוריים, התאפיין המאמץ הגדודי בהשמדת כלי רכב "רכים" וכוחות קומנדו שהונחתו בגזרת חטיבה 7 ובאזור נפח.

בקרב החילוץ של פלס"ר 7 (ראו רשומה נפרדת בהאשטאג זה) מאחורי בוקעתא השתתפו טנקים מפלוגת "צלצל" של הגדוד, אך בהיעדר יכולת לתקשר עם המחולצים ברשת הקשר ולאחר שהמ"פ יאיר גולדהור (שעמד חשוף על סיפון השרמן כדי להפעיל את המקלע הכבד) נפגע ונהרג, נסוגו מבלי שהצליחו לחלץ את לוחמי הסיירת משטח ההשמדה של הקומנדו הסורי. בסופו של דבר ביצע טנק בודד מ"כוח גרבר" של חטיבה 679 עם מערכת קשר נורמלית את המשימה שהטנקים של 181 לא הצליחו להשלים.

עם ההבקעה לגולן הסורי קיבל הגדוד את המשימה להבקיע בגזרת פתחת רפיד. הגדוד - לבדו, ללא כל מעטפת חטיבתית/אוגדתית - השלים את כיבוש מוצב תל חנות הסורי במחיר מחצית מחלליו במלחמה (צוות טנק מ"פ ק', אריק כהנוביץ) רק כדי לקבל פקודת נסיגה חזרה ארצה כבר באותו ערב. בגזרת פתחת רפיד נהרגו עד למועד הפסקת האש עוד שני חיילי הגדוד וכן מ"פ שלישי במספר (מ"פ ע', אבנר דיטל) מהפגזות וירי טילים.

על אף שנשלחו למלחמה על גבי כלים נחותים, מיושנים, וללא תנאים מינימליים: בלי קשר תואם, בלי מערכות ירי מכוונות ואפילו בלי מצברים, לא נרתעו חיילי וקציני גש"פ 181 מלבצע כל משימה אליה נשלחו.
כִּי רֵעוּת שֶׁכָּזֹאת לְעוֹלָם, לֹא תִּתֵּן אֶת לִבֵּנוּ לִשְׁכֹּחַ

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה